בישראל קו העוני מוגדר כ-50% מההכנסה הפנויה החציונית, למשפחה. משמעות ההכנסה הפנויה החציונית היא הכנסה משפחתית (מעבודה, הון ונכסים, אחרי מיסים ישירים ותשלומי העברה), שלחצי מהמשפחות יש הכנסה גבוהה ממנה ולחצי נמוכה ממנה. כמובן שבשל צורת חישוב זו, קו העוני הוא יחסי ומושפע מרמת ההכנסה הכללית במשק. בחישוב קו העוני נלקח בחשבון גודל המשפחה על ידי שימוש ב"סולם שקילות" המאפשר השוואה של רמת החיים של משפחות בגודל שונה. קו העוני בישראל מחושב על ידי המוסד לביטוח לאומי.

תחולת העוני היא אחוז האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני (מתוך האוכלוסייה הכללית).

על פי פרסומי המוסד לביטוח לאומי מינואר 2007 אשר מדדו את המחצית השנייה של שנת 2005 ואת המחצית הראשונה של שנת 2006, שיעור הנפשות העניות בכלל האוכלוסייה עמד על 24.4 אחוז, שהם 1,630,100 בני אדם. 404,500 משפחות חיו מתחת לקו העוני בתקופה זו, והן סה"כ 20.2 אחוז מכלל המשפחות בישראל. 775,400 ילדים חיו מתחת לקו העוני במהלך תקופה זו, שהם 35.2 אחוז מהילדים. על-פי המוסד לביטוח לאומי, קו העוני לאדם בודד בתקופה זו עמד על 1,927 ש"ח. קו העוני למשפחה בת ארבע נפשות הוא 4,933 ש"ח.

"שלושה דברים קשים לגוף: מכת הלב קשה לגוף, מכת חולי מעיים קשה ממכת הלב - וחיסרון כיס קשה מכולם."

קהלת רבה, ז'

יתומים, תומאס קנינגטון, 1885