top of page

סוכות

מבחר טקסטים מן המקרא, חז"ל, עת חדשה וציונות 

מקורות ספרות ושירה מגוונים

שירי חג מולחנים

מסכתות ורעיונות לציון החג במשפחה ובקהילה

למשפחה ולקבוצה, למדריכים, מחנכות, רכזים ומובילות תרבות

מאוצרות
הארכיון

> רקע

סוכות הוא האחרון לשלושת הרגלים (על פי הספירה המקראית ראשית השנה מצוינת בחודש ניסן). החג מתחיל בחמישה עשר בחודש תשרי ונמשך שבעה ימים. בסיומו מציינים חג נוסף "שמיני עצרת" אשר ברבות השנים הפך להיות גם חג "שמחת תורה".

המאפיין המרכזי של החג הוא הישיבה בסוכה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כ"ג, מ"ב-מ"ג). הסוכה מהווה דירת ארעי (זמנית) פשוטה, אשר תקרתה סכך וקירותיה בדים או לוחות עץ, המסמלת את אורח החיים של בני ישראל בתקופת הנדודים במדבר, לאחר יציאת מצרים. את היתד הראשונה של הסוכה נוהגים לתקוע במוצאי יום הכיפורים. במהלך החג נהוג לגור בסוכה הנבנית בסמוך לבית הקבע של המשפחה, לשהות, לאכול וללון בה. מקבלים בה אורחים (אושפיזין) ומקיימים התרחשויות חברתיות שונות. במהלך החג מברכים על ארבעת המינים – אתרוג, לולב, הדס וערבה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם–שִׁבְעַת יָמִים"(ויקרא כ"ג, מ'). תפקידם של ארבעת המינים הוא להזכיר את הקשר של החג לטבע ולעבודת האדמה אך ברבות השנים הטעינה אותם המסורת היהודית במשמעויות רוחניות עמוקות. 

סוכות הוא חג האסיף: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים:  בְּאָסְפְּךָ–מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ.  וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ:  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים ט"ז, י"ג-י"ד). בתקופה זו של השנה, סיום הקיץ, אוסף החקלאי את יבולו ומציין את סיום השנה החקלאית. עם סיום האסיף הוא פותח שנה חקלאית חדשה ומצפה לגשם. תפילת הגשם היא מסימניו ומנהגיו המובהקים של החג הזה, אשר נטוע היטב בתוך הויה חקלאית של עם אשר עובד את אדמתו. 

הסוכה היא דירת ארעי. פשטותה מחברת בין ההוויה הארצית-חקלאית של החג לבין ראשית הסיפור ההיסטורי של עם ישראל – יציאת מצרים. פשטותה של הסוכה מאפשרת לנו לייצר, ולו לשבוע, מידה של שוויון כלכלי בין המעמדות החברתיים בעם. גם עשירים וגם עניים מתגוררים בתוך דירה קטנה, שאין בה פאר והדר או נוחות מיוחדת. אומר על כך פילון האלכסנדרוני: "תעודת הסוכות להזכירנו בעושרנו את העוני, לפי שחייב אדם לזכור בעושרו את העוני, בימי תפארתו את השפלות…" (על החוקים, 204). הויתור על הפאר והנוחות הם הפסקה מהשגרה של תרבות צריכה המחייבת את הרדיפה אחר הרכוש והממון והיא יכולה ללמד אותנו פרק חשוב בצניעות והסתפקות במועט.

במרוצת השנים קיבלה הסוכה גם משמעות רוחנית הקשורה בערך השלום. הסוכה נקראת "סוכת שלום" ובבית המקדש נהגו להקריב שבעים פרים, כמספר אומות העולם (על-פי המסורת) וכסמל לשאיפה לשלום עולמי. 

מבנה הסוכה מוכר היטב לחקלאי אשר מרכז ממנה את עבודת איסוף היבול לפני בוא הגשמים. זהו חג חקלאי מובהק המחובר ללוח השנה ואשר התעצב במציאות של עם היושב על אדמתו ומעבד אותה. השמחה המרובה, המהווה אחת ממצוות החג, קשורה לשמחת החקלאי שסיים לאסוף את יבולו. המתח ואי הוודאות המאפיינים את תקופת צמיחת היבול מתחלפים בשמחה וברוגע שלאחריו, כאשר כל היבול נאסף אל המחסנים לפני בוא הגשם. גם מנהגי המים ותפילות הגשם המאפיינים את החג קשורים בעונת השנה בו הוא מצוין ובהקשר החקלאי שלה. בסתיו, עם תום הקיץ ורגע לפני החורף, אנו עומדים בפני שנה חקלאית חדשה אשר עשויה להיות ברוכת גשמים אך גם עלולה להיות דלה בהם. לכך יש, כמובן, השפעה מרחיקת לכת על החקלאי ועבודתו.

> סיפור החג

 > החג בציונות

עם ראשית הציונות החלוצית וחזרת חלק מהעם היהודי להתיישב על אדמתו ולעבדה, קיבל מחדש חג הסוכות את משמעויותיו החקלאיות המקוריות. משמעויות אלו, שהפכו בגולה לסמלים רחוקים ותלושים, חזרו להוות ממשות חיה עבור חקלאים ומתיישבים. גם הערכים החברתיים-שוויוניים של החג התאימו לרוח הציונות החלוצית אשר ביקשה לכונן בארץ ישראל חברת מופת צנועה וללא פערים חדים בין עניים לעשירים.

נדמה שדוקא היום, בחברה הישראלית של שנות ה-2000, ערכים אלו רלוונטיים יותר מתמיד. הפערים החברתיים בישראל הם מהגדולים בעולם המערבי ותרבות הצריכה הפכה להיות המאפיין העיקרי של תרבותנו. הפסקה של שבוע מהמרוץ האין סופי אחר הממון והעושר יכול להיות משמעותי בחינוך עצמנו לערכים עליהם ביקשנו לכונן את החברה שלנו, רק לפני קצת יותר ממאה שנה.

bottom of page