סוכות הוא האחרון לשלושת הרגלים (על פי הספירה המקראית ראשית השנה מצוינת בחודש ניסן). החג מתחיל בחמישה עשר בחודש תשרי ונמשך שבעה ימים. בסיומו מציינים חג נוסף "שמיני עצרת" אשר ברבות השנים הפך להיות גם חג "שמחת תורה".

המאפיין המרכזי של החג הוא הישיבה בסוכה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כ"ג, מ"ב-מ"ג). הסוכה מהווה דירת ארעי (זמנית) פשוטה, אשר תקרתה סכך וקירותיה בדים או לוחות עץ, המסמלת את אורח החיים של בני ישראל בתקופת הנדודים במדבר, לאחר יציאת מצרים. את היתד הראשונה של הסוכה נוהגים לתקוע במוצאי יום הכיפורים. במהלך החג נהוג לגור בסוכה הנבנית בסמוך לבית הקבע של המשפחה, לשהות, לאכול וללון בה. מקבלים בה אורחים (אושפיזין) ומקיימים התרחשויות חברתיות שונות. במהלך החג מברכים על ארבעת המינים – אתרוג, לולב, הדס וערבה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם–שִׁבְעַת יָמִים"(ויקרא כ"ג, מ'). תפקידם של ארבעת המינים הוא להזכיר את הקשר של החג לטבע ולעבודת האדמה אך ברבות השנים הטעינה אותם המסורת היהודית במשמעויות רוחניות עמוקות. 

סוכות הוא חג האסיף: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים:  בְּאָסְפְּךָ–מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ.  וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ:  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים ט"ז, י"ג-י"ד). בתקופה זו של השנה, סיום הקיץ, אוסף החקלאי את יבולו ומציין את סיום השנה החקלאית. עם סיום האסיף הוא פותח שנה חקלאית חדשה ומצפה לגשם. תפילת הגשם היא מסימניו ומנהגיו המובהקים של החג הזה, אשר נטוע היטב בתוך הויה חקלאית של עם אשר עובד את אדמתו.