בפרקים הראשונים של "במדבר" נרשם רישום מסווג ביותר של מחנה בני ישראל – המחנה השמור ביותר בעולם. במרכז המחנה ממוקם הכור בעל הקרינה הגבוהה ביותר בעולם. שמו של הכור יהוה, ובלעדיו אין העולם יכול להתקיים אפילו רגע אחד.

יותר מכל כור אחר בעולם מקרין כור יהוה שפע בלתי נדלה המהווה מקור חיים לעולם ומלואו. יחד עם זאת גורם כור יהוה לסיוט בלתי פוסק של סכנת קרינה פתאומית, העלולה להביא לקיצו המיידי של העולם. כל טיפול לא זהיר במנגנוני הכור וכליו עלול לגרום לדליפה קטלנית של קצף יהוה.

כבר ביום חנוכת הכור הקדוש תבעה דליפתו הקטלנית של קצף יהוה שני קורבנות בכירים ביותר – נדב ואביהוא. מותם היה מוות שלא מהעולם הזה - "ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם"[1] - שני חוטים של אש יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לארבעה - שנים נכנסו בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ונשרפה נשמתם[2]. האש שיצאה מליבת כור יהוה אכלה אותם מבפנים והותירה את בגדיהם ללא פגע.

תכלית הפרקים הראשונים של "במדבר" היא למנוע ככל האפשר דליפות קטלניות כאלו, והיא רצופה בהוראות הבטיחות הבאות:

יש לסווג את כל בני ובנות ישראל, ולהורות לכל אחד ואחת את מיקומם בתוך המערכת, ואת המרחק ההכרחי שעליהם לשמור מהכור הקדוש.

יש להקיף את הכור הקדוש ב625,850 גברים יוצאי צבא בני עשרים שנה ומעלה.

יש למקם כל אחד מיוצאי צבא אלו איש איש על פי דגלו ועל פי מחנהו.

על 186,400 לוחמי יהודה יששכר וזבולון להתמקם ממזרח לכור יהוה ; 151,450 לוחמי ראובן שמעון וגד יתמקמו מדרום לכור הקדוש ; 108,100 לוחמי אפרים מנשה ובנימין במערב, ו157,600- לוחמי דן אשר ונפתלי בצפון.

כל הקרוב יותר לליבת הכור נתון בסכנה מרובה יותר. עם ישראל, לפיכך, נתון בסכנה הגדולה ביותר מכל העמים. וכמו בכל צבא, גם לוחמי כור יהוה חשופים לדרגות סיכון שונות. 22,000 לוחמי שבט לוי נתונים בסכנה הרבה יותר גדולה מלוחמי שאר שבטי ישראל. כאשר נע מחנה בני ישראל בדרכי מדבר סיני נושאים לוחמי שבט לוי את כל חלקי המשכן ואת כל כלי הקודש שלו. וכאשר חונה מחנה בני ישראל מתפרשים לוחמי שבט לוי בחגורת בטחון פנימית מסביב למשכן הכור. משימות אלו מסמנות את לוחמי שבט לוי כחשופים ביותר לכל דליפה אפשרית מליבת כור יהוה. יחד עם זאת הן מרחיקות באופן יחסי את סכנת הקרינה מיתר בני ישראל. זאת, כמובן, בתנאי שיקפידו על כל הכללים, ובעיקר ישמרו מרחק.

 הצפון הלבן, המערב השרוק, הדרום האדום והמזרח האסור

גם בני שבט לוי מחולקים ביניהם לשלוש יחידות נבחרות - יחידת בני מררי, יחידת בני גרשון ויחידת בני קהת. בקרב שלוש יחידות מובחרות אלו שורר הדירוג הבא יחידת בני מררי היא נבחרת ביותר, יחידת בני גרשון היא עוד יותר נבחרת, ואילו יחידת בני קהת היא הכי הכי.

חלק רב מהפרקים שלנו מוקדש לתיאור המשימות המיוחדות המוטלות על היחידות הנבחרות של בני לוי[3].

יחידת בני מררי מונה 6200 יוצאי צבא, והבסיס הסודי שלה ממוקם מצפון לכור הקדוש. הצבע המייצג את יחידת בני מררי הוא לבן[4] - כצבעם של קרשי הכור, בריחיו, עמודיו ואדניו, כמו גם צבעם של עמודי החצר אשר מסביב לכור. לוחמי יחידת מררי אחראים בלעדית לפירוקם ולהרכבתם של עמודים וקרשים קדושים אלו, כמו גם לנשיאתם בדרכי המדבר אשר בני ישראל הולכים בם עד עצם היום הזה.

לוחמי יחידת בני גרשון מונים 7500 יוצאי צבא, ובסיסם ממוקם ממערב לכור יהוה. משאם יחידת גרשון מורכב בעיקר מכלי פשתן – יריעות המשכן, מסך פתח אוהל מועד, קלעי החצר, ומסך פתח החצר. הצבע המייצג את יחידת גרשון הוא הצבע השׂרוק[5] - צבעם המסתורי של כלי הפשתן עליהם הם מופקדים בלעדית.

בסיס יחידת בני קהת ממוקם מדרום למשכן, ומניינם 8600 יוצאי צבא. צבעם הוא אדום, כצבעם האדמדם זהבהב של שלחן הפנים, מזבח הזהב, ובעיקר של ארון הברית השוכן בליבת כור יהוה. את כל הכלים הקדושים והמסוכנים הללו אמורים בני יחידת קהת לשאת בדרכי מדבר סיני. אף אחד זולתם אינו רשאי להתקרב אל כלים ספוגי קרינה אלו.

אפילו על לוחמיה המובחרים של יחידת קהת נאסר המגע הישיר עם ארון הקודש והמזבח. לפני שהם רשאים להתקרב אל הכלים הללו מוטלת המשימה המסוכנת ביותר על אהרן ושני בניו הנותרים - עליהם להוריד במו ידיהם את פרוכת המסך, לכסות בה את ארון העדות, לפרוש בגדי תכלת על מזבח הזהב ויתר כלי הקודש. רק לאחר מכן רשאים לוחמי יחידת קהת להתקרב אל כלי הקודש הגרעיניים, ולשאתם לפני מחנה בני ישראל ההולכים לארץ ישראל עד עצם היום הזה.

בני ישראל רגועים בני רגועים. השפע העולה מליבת כור יהוה נוסך בהם רוגע אלוהי

עד עצם היום הזה חיים בני ישראל בצל מאזן האימה השורר בינם לבין יהוה. מצד אחד הם חשים מדי יום ביומו את השפע הבלתי נדלה שמקרין להם יהוה מליבת הכור הקדוש, מצד שני המחשבה על דליפה פתאומית מתוך ליבת הכור השוכן בתוכם מדירה שינה מעיניהם.

למרות מאזן האימה נהנים בני ישראל מכל רגע שהם חיים בצל הכור הקדוש. הנה כמה דוגמאות לטובות ההנאה שהכור הזה מעניק להם:

"שבעה עננים מלווים את בני ישראל לאורך כל הדרך: אחד מלמעלה, אחד מלמטה, ארבעה מארבע רוחות העולם, ואחד הולך לפניהם ומכה להם נחשים ועקרבים ומשוה להם את ההרים ואת העמקים ושורף את הקוצים ואת הסירות ומעלה עשן ורואין אותו כל מלכי מזרח ומערב (ויראים מפני בני ישראל)".[6]

גם איכות חיים מלכותית מעניק הכור הקדוש, כמו שנאמר (שמות יג יח) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר - מלמד שהרביצם יהוה כדרך שהמלכים מסובין – רבוצין על מיטותיהם ונהנים מכל טוב העולם[7]. אפילו פרעוש אחד לא מטריד את בני ישראל משך ארבעים שנה. שלא לדבר על יתושים.

המאכלים הטעימים ביותר בכל הזמנים יורדים להם יום יום מן השמיים באינסוף טעמים של מן, כמו שנאמר `הנני ממטיר להם לחם מן השמים`[8] – אינסוף טעמי מעדנות למן האלוהי, והוא נבלע בכל אחד ואחד מרמ"ח אבריהם של בני ישראל, ו"טעמו כטעם לשד השמן"[9] – מה שד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו טועם כמה טעמים, אף המן, כל זמן שישראל אוכלים אותו מוצאים בו כמה טעמים"[10].

גם את מלבושיהם המרהיבים של בני ישראל מעצבת הקרינה הנובעת מליבת כור יהוה, וכמוהם כמלבושי מלכות רקומים על ידי מלאכי השרת. במשך ארבעים שנה לא נרשם אפילו מקרה אחד של מלבוש שהתבלה, כמו שנאמר `שמלתך לא בלתה מעליך`[11]. גם כשהיו בני ישראל גדלים ומידתם משתנה, היו בגדי המלכות שלהם גדלים עמהם, וכשהיו בגדי המלכות צריכים תכבוסת היה הענן שף בהם וענני הכבוד מגהצים אותן. ולא היה גופם מעלה כנימות משך כל ימי חייהם ואף לא במותם[12].

ניחוחות של קטורת מור ולבונה נודפים מכל אחד ואחד מבני ישראל – על אף החום היוקד לא מזיע אף אחד מהם אפילו פעם אחת. כל מערכות המיזוג המופעלות על ידי הכור מעניקות לכל אחד מבני ישראל מזג אויר אידיאלי עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, כל עונות השנה. מעולם לא קרסה אפילו מערכת אחת מעומס יתר. בנוסף לכל אלו היה הכור הקדוש מעלה להן מיני דשאים ומיני בשמים והיו כל ישראל מגעגעין בהם שנאמר (תהלים כג ב) בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי, והיה ריחם הטוב נודף מסוף העולם ועד סופו.[13]

בני ישראל רגועים בני רגועים. השפע הנובע מליבת כור יהוה נוסך בהם רוגע אלוהי. הם מדחיקים לחלוטין את הסכנה האיומה המרחפת עליהם. פה ושם, בשולי המחנה, מעזים ספקנים בוגדנים לשרטט תסריטי בלהות בלתי נמנעים, אך כל בני ישראל מגעגעין אותם לכל הרוחות, וניחוח יהוה הטוב נודף מסוף העולם ועד סופו.

 

[1] ויקרא י ב

[2] על פי ספרא שמיני פרשה א סימן לד. והשוי/ה ספרא שמיני פרשה א סימן כג משם משתמע כי גופם של נדב ואביהוא נשרף ובגדיהם נותרו בשלמותם.

[3] ראי/ה במדבר פרק ג יד-לט וכל פרק ד

[4] `ואחריו סוסים אדומים שרוקים לבנים` (זכריה פרק א פסוק ח) - אדומים כנגד בני קהת כי משמרתם היו כלים מוזהבים אדומים ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות. שרוקים כמד"א עובדי פשתים שריקות אלו בני גרשון שרוב משאם כלי פשתן המשכן והאהל ומכסהו וקלעי החצר והמסך. ולבנים כנגד בני מררי כי רוב משמרתם לבנים קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו   (ילקוט שמעוני זכריה רמז תקעד)

[5] רש`י: `לא ידעתי מה צבע הוא` (מתוך פירושו לזכריה פרק א פסוק ח דבור המתחיל `שרוקים`) הרד`ק: `מין צבע שלא נתברר אצלינו מהו` (מתוך פירושו לזכריה שם שם)

[6] מדרש תנחומא פרשת `במדבר` סימן ב`. ראי/ה גם מכילתא דרבי ישמעאל `בשלח`

[7] מדרש תנחומא פרשת `במדבר` סימן ב`.

[8] שמות טז ד

[9] במדבר יא ח

[10] על פי בבלי יומא דף ע`ה עמוד א

[11] דברים ח ד

[12] שיר השירים רבה פרשה ד דבור המתחיל `דבש וחלב`

[13] מדרש תהילים מזמור כג דבור המתחיל `בנאות דשא`