על שלושה דברים העולם האלוהי עומד - על "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", על "אָנֹכִי יְהׂוָה אֱלֹהֶיךָ" ועל "וַיֹּאמֶר יְהׂוָה אֵלַי".[1]כל דִּבֵּר משלושת הדברים המכוננים הללו הוא בן שלוש מלים. כל דִּבֵּר מציין שלב נוסף בתולדות היצירה האנושית הגדולה בכל הזמנים - אלוהים.

בתחילת "בראשית" ברא האדם אלהים בצלמו ובדמותו. בהמשך, ב"שמות", המציא האדם אל שמסוגל להתייצב בפני כל העולם ולהכריז "אָנֹכִי יְהׂוָה אֱלֹהֶיךָ". בתחילת "דברים" הפסיק האל המומצא לדבר ישירות אל כל העולם, ומאז ועד עצם היום הזה הוא מדבר אל כל העולם אך ורק דרך ממציאו.

משה של ספר דברים הוא האדם הראשון שהמציא פטנט של אלוהים שמדבר אל כל העולם אך ורק דרך ממציאו. על פי בקורת המקרא לא משה המציא את אלוהי ספר דברים אלא ישעיהו או הושע או עמוס או חולדה או ירמיהו או יחזקאל או זכריה או עזרא או כל נביא סתמאי או נביאה סתמאית שלעולם לא נדע את שמם.[2] על פי המקרא עצמו, מכל מקום, נרשם בספר "דברים" לראשונה הפטנט הגאוני הזה של אלוהים שמדבר אל כל העולם אך ורק דרך ממציאו. ואמנם, בעקבות ספר דברים רשום הפטנט של "וַיֹּאמֶר יְהׂוָה אֵלַי" גם בספרי ישעיהו, הושע, עמוס, ירמיהו יחזקאל וזכריה, וגם ביומניהם האישיים של מיליוני כוהנים, כמרים, רבנים ואימאמים מכה"כ (מלוא כל הארץ כבודם).

אגדות רבות ומגוונות מתארות את תולדות המצאת אלוהים על פי שלושת השלבים של שלושת הדִּבֵּרִים המכוננים הללו. גם אני לא עמדתי בפיתוי וכתבתי על כך אגדה פואטית ארוכה בת שלושה שלבים. הנה תקציר שלה:

תולדות המצאת אלוהים שלב א - אגדת "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים"

בראשית ברא פַּסָּל מושלם צֶלֶם מושלם וקרא לו "אלהים". אחר כך נמכר "אלהים" לאוצֵר מושלם שהציגו במוזיאון הראוה המושלם, וכתב למרגלותיו באותיות של זהב: "זהו צלמו המושלם של אלהים המושלם אשר ברא בששה ימים עולם מושלם שכולו טוב".

תולדות המצאת אלוהים שלב ב - אגדת "אָנֹכִי יְהׂוָה אֱלֹהֶיךָ"

שנים רבות לאחר מכן ירדה לעולם פגום ורע פַּסֶּלֶת לגמרי אחרת, ומאז היא יוצרת במחתרת צֶלֶם אלהים פגום לתפארת. היא קראה "יהוה" לצלמה הפגום מתוך תקוה שהאל שלה יתהוה לעד ולא ייגמר לעולם.

מאז מתהוָה יהוה במחתרת, והפסלת האחרת מוסיפה כל יום קוים אחרים לדמותה האפלה והמוּארת. בכל יום היא נופחת באפה נשמת רוח חיים ומחיה את נפשה. כל האוֹצְרִים כבר הציעו לה אלפי זהב וכסף תמורת צלם יהוה, אך היא מסרבת לחשוף במוזיאון הראוה את דמות דיוקנה המתהוה. יומם ולילה היא מתקנת בחדוה את קלקוליה, ומעצבת בעצב את פגמיה, והוגה באהבתה תמיד. "אָנֹכִי יְהׂוָה אֱלֹהַיִךְ ", היא לוחשת לה בשוכבה ובקומה, " יְהׂוָה יְהׂוָה שלא תִּגָמֵר לעולם"...

תולדות המצאת אלוהים שלב ג - אגדת "וַיֹּאמֶר יְהׂוָה אֵלַי"

שנים רבות לאחר מכן, בסוף המאה השמינית לפני הספירה, בא ישעיה הנביא והמציא את משה של ספר דברים. משה של ישעיה הכניס לספר דברים את הצירוף המהפכני "וַיֹּאמֶר יְהׂוָה אֵלַי" שאין לו כל זכר בספרי בראשית שמות ויקרא ובמדבר. לאף אחד לפני ישעיה לא היה את האומץ ואת היכולת לעמוד לפני קהל של אלפי צופים ולשכנע אותם שאף אחד מהם, זולתו, לא ראה את יהוה ולא שמע את יהוה.

היה זה ברחבה המרכזית של ירושלים הנצורה במצור סנחריב, שנים ספורות לאחר השמדתה של מדינת ישראל. אלפי הפליטים וההומלסים שהצטופפו למרגלות ישעיהו הנואם חיו בתחושה שהימים הללו הם ימיה האחרונים של מדינת יהודה, ובכל רגע תיבקע חומת ירושלים על ידי הצבא החזק בעולם, צבא אשור, ובית המקדש ייחרב, וברי המזל שלא ייטבחו יהיו עבדים ושפחות.

"וַיֹּאמֶר יְהׂוָה אֵלַי", חצב ישעיהו להבות אש בנאומו והצית את לבבם של אלפי ההומלסים שחזו במו עיניהם כיצד ישעיהו החוזה מתחזה למשה רבינו. "וַיֹּאמֶר יְהׂוָה אֵלַי: לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה וכל צלם. לי ולא לכם אמר יהוה את הדברים הללו. לי ולא למלאך. לי ולא לשרף, לי ולא לשליח, לי ולא לאף אחד מכם שיעז להתחזות לנביא ולומר "וַיֹּאמֶר יְהׂוָה אֵלַי".

מאז ואילך חדל יהוה להיות צלם במוזיאון הראוה או פסל במצעד הגאוה או תבליט בפנתיאון השעוה או תמונה במקדש האהבה. מאז איבד יהוה את ידיו ורגליו, מאז אין לו לב ואין לו זין ואין לו ביצים ואין לו גוף ואין לו דמות הגוף. מאז אִבְּדה יהוה את ראשה ואת עיניה ואת שדיה ואת ערותה ואת קול ערותה ואת קול יהוה המתהלך בגן ואת קול יהוה עַל הַמָּיִם ואת קוֹל יהוה חֹצֵב לַהֲבוֹת ואת קוֹל יהוה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת.

מאז ועד עצם היום הזה אף אחת לא שמעה את קול יהוה, ואף אחד לא שמע את קול יהוה, מלבד ירמיהו, יחזקאל, זכריה, ישוע, בר יוחאי, מוחמד, ועוד מיליוני כוהנים, כמרים, רבנים ואימאמים מכה"כ (מלוא כל הארץ כבודם).

"וַיֹּאמֶר יְהׂוָה אֵלַי", נאם ישעיה יום אחרי יום באוזני אלפי פליטים הומלסים שהצטופפו למרגלותיו ברחבה המרכזית של ירושלים הנצורה. יום אחרי יום הם שתו בצמא את ספורו המופלא על משה הנואם יום אחר יום את נאומי החיזוק שלו לפני עם ישראל האדיר וצבאו החזק בעולם. כה עצומה היתה הזדהותו של ישעיה עם משה, יציר דמיונו, עד שכל הקהל שלמרגלותיו השתכנע שאין הם אלפי הומלסים נצורים על סף חורבן סופני של מדינת יהודה, אלא צבא אדיר של ששים ריבוא ישראלים מתחזקים על סף כיבושה של ארץ ישראל השלמה והמובטחת.

 

[1] "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" מופיע בבראשית א א, "אָנֹכִי יְהׂוָה אֱלֹהֶיךָ" בשמות כ א, ואילו "וַיֹּאמֶר יְהׂוָה אֵלַי" מופיע לראשונה בספר דברים (פעם אחת בפרק הקודם ( א מב) ארבעה פעמים בפרקנו ( פרק ב פסוקים ב, ט, י"ז ול"א) ועוד כשלושים פעם בספרי דברים, ישעיה, הושע, עמוס, ירמיהו, יחזקאל וזכריה.

[2] באחד הפוסטים הבאים על "דברים" אני מעוניין להרחיב את הדבור על התיאוריות השונות והמגוונות של בקורת המקרא באשר לזמן חיבורו של ספר דברים. אסתפק כאן בציטוט הבא מתוך מאמרו של פרופ` משה וינפלד "הרפורמה של יאשיהו: מציאת ספר התורה" הנמצא ברשת הוירטואלית.  -  "מתי חובר ספר דברים? - לשאלה זו ניתנו שתי תשובות: א. הספר חובר בימי יאשיהו, ומציאתו המפתיעה אינה אלא זיוף קדוש. דעה זו היתה שלטת בקרב החוקרים במאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית, והיא אומרת שהכהנים בימי יאשיהו הם שחיברו את הספר, אך היו מעוניינים לשוות לו הילה של קדושה כדי שיתקבל על דעת העם, ולכן שמו אותו במקום נסתר בבית המקדש. לאחרונה אין תומכים לדעה זו.   ב. הספר חובר בימי חזקיהו, נגנז בתקופת מנשה, ורק בתקופת יאשיהו נתגלה. דעה זו היא המקובלת כיום על מרבית החוקרים."

בהמשך מצביע וינפלד גם על קיומם של חוקרים רבים המאחרים את זמן חבור ספר דברים לתקופת גלות בבל. אני, מכל מקום, נאחז בהמשך הפוסט הזה בקרנות המזבח של הטענה שספר דברים חובר בימי חזקיהו ונגנז בתקופת מנשה. האגדה שהזיתי במוחי הקודח (ראי/ה להלן בהמשך הפוסט) נשענת על ההנחה שישעיהו, שהתנבא בזמן חזקיהו, חבר את ספר דברים. עוד אשוב לפתח את האגדה הזאת בפוסטים ובדרשות שאכתוב כאן על רקע ספרי דברים מלכים ישעיהו ודברי הימים...