עד המהפכה הציונית נאלצו היהודים לרחף בשמים כמו בציורים של שאגאל. כשהגיעו שמים עד נפש הופיעו חלוצים ציונים חילוניים, הציבו ארצה סולם שראשו מגיע השמימה, והנחיתו את העם היהודי נחיתת חירום. כל הלילה הארוך העפילו חלוצים אלו השמיימה במעלות הסולם, חילצו עוד יהודים רדומים והורידום ארצה. עד עלות השחר הם השיבו למולדתם יותר מששים ריבוא יהודים חולמים.
החלוצים הציונים החילוניים העניקו מולדת ארצית לעם רבני שטבורו טרם נותק מהשמים. הם הֵפֵרוּ לעם הזה את כל השבועות הרבניות האנטי ציוניות, ושחררו אותו מעבדותו להלכה הרבנית הכפויה עליו כגיגית.
במהירות ובזהירות הם ירדו ועלו וירדו בשלבי הסולם המתנדנד כשהם נושאים על כפיהם את העם הישֵן. כל הלילה התנפצו על הסולם גלים של שמים חדשים ואיימו על יציבותו, ואיימו למחוק מעל פני האדמה את הארץ המתחדשת. החלוצים חירפו נפשם והשיבו מלחמה השמיימה – בנו סכרים קטנים באצבעותיהם, ייבשו קטעי שמים, ונקזו אותם לאפיקים צדדיים.
כמו פועלי במה נסתרים העבירו החלוצים הציונים החילונים את הבמה המרכזית של העם היהודי לארץ ישראל. משך כל הלילה הארוך הם נאבקו בסגנון חופשי עם אלוהי יעקב הרבני. כשעלה השחר הם גברו עליו וקראו לעצמם "ישראל". האופוריה של הנצחון גרמה להם להכריז בזאת על הקמת מדינת ישראל הריבונית ועל קץ העידן הרבני.
עד יומם האחרון האמינו חלוצים חילוניים אלו שהעם היהודי יהיה עם ישראל ישר דרך ולא עם יעקב עקוב ועקלקל. עד יומם האחרון הם חלמו שבניו ובנותיו החופשיים והישרים של העם היהודי יכרתו ברית שלום עם בנותיהם ובניהם הישרים והחופשיים של עמי האזור. הם כל כך קיוו שבמזרח התיכון החדש יחיו איש תחת גפנו ואשה תחת תאנתה הרבה יותר מארבעים שנה...
אבל בניהם ובנותיהם של עמי הארץ הזאת לא גדלו להיות חופשיים בארצם, ומדינת ישראל הריבונית הפכה למדינת יעקב רבנית. קול התורה הקנאית נשמע בארצנו, בעברית ובערבית, ועל הסולם הציוני עולים ויורדים מלאכי חבלה עושי דברם של רבנים ואימאמים. ותימלא הארץ חמס יהודי וחמס פלשתיני. ותימלא הארץ מטיפי דַעְאֵשׁ ומטיפי יהוּדָאֵשׁ המבטיחים גן עדן בשם נצח ישראל ובשם נצח ישמעאל.
לילה חשוך יורד על כוחותינו ומכסה את פני הארץ. סולם חבלים יורד מהשמים השחורים, ונשאר תלוי באויר מבלי להגיע לשום מקום. הגיעו שמים שחורים עד נפש. כמו בציורים של שאגאל.