וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ. כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן (במדבר כז יב – יד)

 

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה: "לך תמות, משה, עלה אל הר העברה והזעם שלי, ולך תמות! אל תנצל את אהבתי אותך כדי לבטל את רוע הגזירה שגזרתי עליך. אתה עלול להצליח בכך בקלות, כשם שהצלחת למנוע ממני את כל ההשמדות והחיסולים והפתרונות הסופיים שגזרתי על עם ישראל בארבעים השנים האחרונות.

​

כבר עכשיו אני כל כך מתגעגע אליך, משה, ומתחרט מאד על הגזירה שגזרתי על עצמי לחיות לעד בלעדיך. אין לי מושג כיצד אשרוד עם העם הזה אפילו יום אחד ללא עזרתך.

​

אז לך תמות, משה, עלה אל הר העברים שלי, שהוא הר העֶבְרָה שלי, שהוא הר ההִתְעַבְּרוּת שלי, שהוא הר הקְרִיז שלי, שהוא הר ה"לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן" שלי, שהוא הר ה"מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא" שלי, שהוא הר ה"נָה נָה נָה נָה נָה" שלי, שהוא הר האֶגוֹ האנוכי שלי.

​

מי כמוך, משה אהובי, רואה ללבי ויודע עד כמה אינני אלא אל אנוכי המכריז על כל גבעה ותחת כל עץ רענן כי רק אנוכי, יהוה, אלוהיכם אלוהיכם אלוהיכם שבשמים ובארץ...

​

מי כמוך יודע שהיכולת הנדירה שלך לקרוא את מחשבותיי, ולהיות בוחן כליותיי ולבי, מעוררת שוב ושוב את קנאתי התהומית בך. ומי כמוך יודע שככל שגוברת אהבתי אליך אני יותר תלוי בך, וככל שגוברת תלותי בך אני שונא אותך יותר ויותר. כבר מה"דייט" הראשון שלנו, בסנה, בערה אש אהבתי אליך, ועד היום היא אוכלת לי את הלב וקודחת אש באפי מרוב קנאה. קנאתי בך מעבירה אותי על דעתי בכל יום ויום, ומעלה את עֶבְרתי אל פסגות הקריז של הׂר הַר הָעֲבָרִים שלי.

​

כבר מה"דייט" הראשון שלנו חשוב לי להוכיח לך שוב ושוב שאין אלוה בלעדיי. בכל ארבעים השנים שחלפו מאז עשיתי הכל כדי להבהיר לך שאינך אֵל, כשם שפרעה איננו אֵל, ויתרו איננו אֵל, וצפורה איננה אֵלָה, ובלעם איננו אֵל, ומרים זכרונה לברכה איננה אֵלָה, ואהרן זכרונו לברכה איננו אֵל.

​

מודה אני לפניך, משה, שאני נהנה להגיד "מרים ואהרן זכרונם לברכה", כשם שנהניתי לראות את כל בני ובנות ישראל מתאבלים על אהרן ומרים, ומפנימים את ההכרה שאפילו הגיבור והגיבורה האהובים שלהם אינם אלא בני תמותה. מודה ומתוודה שנהניתי לבוא לפני כמה ימים אליך ואל אהרן, ולומר: "לך תמות, אהרן, עלה אל הׂר הַר הָעֲבָרִים והקריזות שלי, ולך תמות לעיני כל ישראל. לך תסלול למשה את שביל המוות המיידי וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר ייאסף הוא אחריך כִּי לֹא תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי בְּמֵי מְרִיבָה"[1].

​

אתה הרי בוחן כליותיי ולבי, ולא אצליח לכחד ממך שעוללתי לך ולאהרן תרגיל נבזי במיוחד כדי לכפות עליכם מוות מהיר בתוך ימים ספורים. אתה יודע היטב שהכרחתי אתכם להקהיל את כל בני ובנות ישראל, והוריתי לכם להוציא לעיניהם מים מהסלע. תכננתי מראש את כל האירוע הזה, ועשיתי הכל כדי שיתחולל בפרהסיא לעיני כל ישראל. לא היה אכפת לי בכלל אם תוציאו את המים מהסלע במַטֶה, במקל, בסרגל, מה שבא ליד. בית דין לא היה עוזר לכם. מראש החלטתי שכל מעשה שתעשו יגרום לי להתעצבן עליכם לעיני כל עדת ישראל, ולגזור עליכם בפרהסיא עונש מוות שיתבצע תוך כמה ימים. על פי כל התסריטים תכננתי לעשות לכם בית דין שדה לעיני כל ישראל ולהכריז על הוצאתכם להורג רגע לפני הכניסה לארץ. אינני מעוניין בנוכחותכם בארץ שמעבר לירדן. אינני מעוניין שתאיימו שם על אלוהותי כשם שאיימתם עליה בארבעים שנות המדבר.

​

עד היום אף אחד מבני ובנות ישראל לא מבין מה החטא הגדול שחטאתם בפרשת מי המריבה, וכל דרשניהם ופרשניהם לא חדלים להתפלפל ולחפש לכם חטאים דמיוניים. רק אתה, משה אהובי, יודע כמוני את האמת המרה: לא חטאתם אף חטא במי מריבה, והחוטא היחיד באירוע הנבזי ההוא היה אנוכי בכבודי ובעצמי.

​

אינני מכה על חטא העוול ואונאת הדברים שעוללתי לך ולאהרן באירוע מי המריבה. אחרי הכל גלוי וידוע לפניך, משה אהובי, שבארבעים השנים האחרונות חטאתי לפניכם ולפני בני ישראל חטאים הרבה יותר חמורים. אחרי הכל גלוי וידוע לפניך שאני אל רשע המלא חטאים כרימון.  

​

פעמים רבות חטאתי לך ולכל עם ישראל כאשר הודעתי לך בחשאי שנמאס לי מהעם הזה, וכאשר הגעתי למסקנה שיש לעם הזה רק פתרון סופי אחד - חסול והשמדה.

​

בכל הפעמים הללו לא הכרזתי בפרהסיא על תוכנית הפתרון הסופי שלי כי לא רציתי להפליל את עצמי. לא רציתי שאף אחד מבני ישראל ידע עד כמה נמוך אני מסוגל לרדת. תמיד באתי אליך במסתרים, מאחורי הפרגוד, כמו גנב במחתרת. תמיד התביישתי כל כך מפני הרהורי העבירה המצמררים שלי אודות השמדת עם.

​

את חטא העגל שלי חטאתי כאשר באתי אליך בחשאי ואמרתי הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל[2], ואתה ברחמיך הרבים הרגעת אותי וביטלת את רוע גזירתי. את חטא המרגלים שלי חטאתי במחתרת כאשר הודעתי לך מאחורי הפרגוד "אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ"[3]. אתה ברחמיך הרבים לא הרפית ממני לרגע עד ששבתי מחרון אפי והתנחמתי על הרעה אשר זממתי לעולל לעמי. כמה ימים לפני כן הבערתי את מחנה בני ישראל בתבערה קטלנית, ואם לא היית מתפלל עליהם ברגע האחרון הייתי משמידם במשרפותיהם[4]. מיד לאחר מכן לא גברתי על תאוותי, והתעללתי בהם באכזריות קניבלית, ולמרות מאמציך למנוע זאת מידי הצלחתי לקבור רבים מהם בקברות התאווה ולצאת משם כשחצי תאוותי בידי.[5]

​

בחטא קורח שלי עלה לי הקצף לראש מרוב זעמי, והודעתי לך ולאהרן "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע"[6]. אלמלא התנגדתם לי ונפלתם על פניכם ברגע האחרון הייתי מצליח להשמיד את עם ישראל בצונאמי של קצף רדיואקטיבי. יום לאחר מכן חטאתי שוב בהרהורי השמדת עם, ושוב באתי אליך ואל אהרן בחשאי והודעתי "הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע"[7]. בפעם הזאת הייתי מהיר מכם, ולפני שהספקתם לזוז כבר ריססתי את מחנה בני ישראל במבול הקצף הרדיואקטיבי, ומרוב עברה וזעם וקריז הצלחתי לחסל מהם 14,700 לפני שאתה ואהרן הצלחתם לעצור אותי ולמנוע ממני את החיסול המוחלט.[8]

​

בכל אחד מהאירועים הללו (וברבים אחרים) עשיתם עמדי חסד ואמת, ולא גליתם לבני ישראל את מזימותיי האפלות, ולא חשפתם את קלוני לעיניהם, ומנעתם ממני להתגלות במערומיי. ואילו אני גמלתי לכם רעה תחת טובה, וקצפתי עליכם בפרהסיא, וגזרתי עליכם בשבועה מיתה מיידית כדי שלא אוכל לחזור בי משבועתי ולפגוע בשמי הטוב.  

​

אני מודה לך, משה, ומתוודה בפניך, שאלמלא אתה ואהרן לא הייתי מסוגל לעבור אפילו חודש אחד במדבר מבלי להשמיד את העם הזה. רק אתה ואהרן הבאתם אותי ואת בני ישראל עד הלום. אני אסיר תודה לך על כך, ואני שונא אותך על כך שהפכת אותי לאסיר שלך. אני שונא אותך על כך שבמשך ארבעים השנים הללו חשפת את פרצופי האמיתי -פרצופו של אל רע וקנא ונוקם ומתעבר. אני שונא אותך על כך שבמשך כל אותם שנים התגלית כרועה אוהב וכמנהיג אלטרואיסט שהדאגה לבני עמו בראש מעייניו.

​

בדיוק בגלל זה לא יכולתי שלא לקנא בך ובאהרן, ושלא לשנוא אתכם. ובדיוק בגלל זה לא יכולתי שלא לגזור עליכם מיתה רגע לפני הכניסה לארץ. הייתי חייב לבטל לעד את האיום שלכם על אלוהיותי הבלעדית. למרות אהבתי אתכם, לא הייתי מסוגל לעמוד בפני הקנאה האיומה הזאת.

אז אל תנסה אפילו למנוע ממני את רוע הגזירה. לא אהפוך אותך לאל בשום פנים ואופן. אני לא איזה זאוס שמוכן לסבול סביבו מסיבה של אֵלים ואֵלות אחרים. ובודאי שאינני מוכן להתנהג כמו זאוס, ולהפוך בני תמותה לאלים נצחיים. גם להרשות לך ולאהרן להיכנס לארץ ישראל כבני תמותה אינני מוכן. לא מסוגל יותר לחיות תחת לחץ האיום המוסרי שלכם. לכן עוללתי לך ולאהרן את התרגיל הנבזי הזה במי מריבה. לכן נשבעתי באפי ובזעמי שכף רגלכם לא תדרוך על אדמת הארץ. לכן נשבעתי קבל עם ועדה כי אלו ימיכם האחרונים. לעולם לא אוכל להפר את שבועותיי אלו. 

​

אז תעשה לי טובה, משה, ולך תמות בלי לעשות בעיות. אני מתחנן בפניך שלא תנצל את אהבתי אותך כדי לבטל את רוע הגזירה שגזרתי עליך. אתה עלול להצליח בכך בקלות בלתי נסבלת, כשם שהצלחת למנוע ממני את כל ההשמדות והחיסולים והפתרונות הסופיים שגזרתי על עם ישראל בארבעים השנים האחרונות.

​

כבר עכשיו אני כל כך מתגעגע אליך, אהובי, כבר עכשיו אני כל כך מתחרט על הגזירה שגזרתי על עצמי לחיות לעד בלעדיך. אין לי מושג כיצד אשרוד עם העם הזה אפילו יום אחד ללא עזרתך.

אז במטותא ממך, אל תנצל את חולשתי, ועשה עמי חסד אחרון לפני שאני נפרד ממך לעד: בבקשה ממך, משה, לך תמות בהַר הַעֶבְרָה והָעֲבָרִים שלי, ואל תקום לי מהמתים באחרית הימים. ואל תעלה אליי למרום, ואל תחלום אפילו על כך שלעתיד לבוא תתייצב אצלי במקלך ובמעותיך. גם בעולם הבא זה לא יקרה, וגם בעולם הבא אחריו, וגם בכל העולמות הבאים אחריהם...

​

[1] קולאז` של במדבר כז יד עם במדבר כ כד

[2] שמות לב י

[3] במדבר יד יב

[4] במדבר יא

[5] שם שם

[6] במדבר טז כא

[7] במדבר יז י

[8] ראי/ה על כך בהרחבה את מה שכתבתי כאן, ב"מחלנים 929" "כשהקצף עולה לו לראש מחסל יהוה את עמו הנבחר"http://arzi.co.il/imageview.php?id=346  

וראי/ה גם את Rage 1" "רגע 1 –      http://arzi.co.il/imageview.php?id=361