מחכה למרגלים בעמדת תצפית -

בין הקו הירוק והקו הסגול –

מהעבר הנכסף של הירדן.

צופה מבעד למשקפת צבאית משוכללת

על פני כל הנקודות שמותר לראות ואסור לגעת,

ורואה אלפי נרות שבת

בערבות מואב על פני יריחו.

 

מחפש מרגלים במשקפת –

שירדו מערבות מואב,

יחצו את הנהר,

יעברו בין המוקשים,

יחתכו את התיל,

ירחפו על ציר הטשטוש,

יטפסו במדבר,

יתפזרו בהר -

ויאספו אותי בדרכם חזרה אל האיש הענו מכל אדם

שעדיין הולך לארץ ישראל.

 

בן דור המדבר ההפוך אני -

נולד בארץ ישראל

והולך לתעות במדבר

לפחות ארבעים שנה.

בן דור נכסף אני -

שתול בחול,

במוצבים,

כל הזמן דרוך,

כל הזמן נזהר

שלא להוציא דיבה,

כל הזמן צופה במשקפות.

ממילואים למילואים משכלל את משקפותיו.

ממילואים למילואים מחכה למרגלים

שיבואו לקחת אותו אל האיש הענו מכל אדם

שיודע לראות את הארץ הזאת מרחוק.

בלי משקפת.

(משקפת מפרקת לגורמים את הארץ הכי נכספת)

 

האיש שיודע לראות את הארץ הזאת מרחוק

ילמד אותי לעמוד מנגד.

וילמד אותי לגעת בעיניים בכל נרות השבת.

וכל יום בטרם תדעך השמש -

בטרם תחל שנתנו המאה עשרים ואחת -

ניתן יד ונעצום עיניים -

נמות מיתת נשיקה.

 

פסיון

ארבעים שנה חלפו מאז כתבתי את השיר הזה, בקיץ 1975, בעמדת תצפית על הירדן. עכשיו אני שב אליו על רקע פרשת המרגלים המתוארת בדף היומי של "מחלנים 929".

בימים הרחוקים ההם העברתי יחד עם רוב בני דורי את השירות הצבאי שלנו במדבר סיני הרחוק. מדי כמה שנים התמזל מזלי וזכיתי לעבור שנה שלמה ללא שירות צבאי במדבר סיני. באחת השנים הללו שירתי ארבעים יום כמפקדו של מוצב "פסיון" החולש על הירדן דרומית מזרחית ליריחו.

פיסת הירדן הנחלשת על ידי מוצב "פסיון" היא עמוקה וקמאית. דרכה חצו אליהו ואלישע את המים לקראת עלייתו של אליהו בסערה השמיימה. גם ישוע ירד אליה מירושלים על מנת להיטבל בה על ידי יוחנן המטביל. בני יעקב ספדו שם לאביהם שבעה ימים ושבעה לילות, ובני ישראל חנו שם החל מאמצע ספר במדבר עד סוף ספר דברים. אחר כך, בתחילת ספר יהושע, החלו בני ישראל לכבוש את הארץ דרך גזרת מוצב פסיון. לפני כן שלח יהושע שני מרגלי חרש לסרוק בחשאי את הציר שלמרגלות המוצב שהייתי מפקדו בקיץ 1975.

בימים הרחוקים ההם עוד לא נולדו המחבלים המתאבדים החודרים לתחומי הקו הירוק של מדינת ישראל דרך שטח A. המחבלים של הימים ההם נאלצו לחדור לערי ישראל דרך שדות המוקשים של נהר הירדן. המשימה המוטלת עלי כמפקד מוצב "פסיון" הייתה לעקוב אחר כל תנועה חשודה באזור, ולרשום אותה ביומני התצפית של המודיעין. תוך כדי כתיבת היומנים חיכיתי למחבלים בכיליון עיניים, ובמהלך הכתיבה הם התחלפו לי פעמים רבות במרגלים מן התורה החוצים את שדות המוקשים שלאורך נהר הירדן.

כשכתבתי את השיר הזה לא הייתי מודע לעובדה שהמרגלים המתוארים בו הם קולאז` של המרגלים של משה (מהפרק שלנו) עם המרגלים של יהושע. המרגלים של משה נשלחו על ידי יהוה ממדבר פארן[1], ואילו המרגלים של יהושע נשלחו מערבות מואב אל עבר הירדן המערבי[2].

ארבעים שנות דור מפרידות בין שתי משלחות המרגלים. המרגלים של משה נשלחו בשנה הראשונה ליציאת בני ישראל ממצרים, והם מייצגים את דור העבדים שטרם עבר את סדרת החישול המדברית. המרגלים של יהושע נשלחו אחרי מות משה - ארבעים שנה לאחר צאת בני ישראל ממצרים. המרגלים של משה הם נציגיו של דור המדבר הראשון - דור עבדי מצרים, ואילו המרגלים של יהושע הם נציגיו של דור המדבר השני - דור כובשי הארץ.

גם עכשיו, ארבעים שנה אחרי, אני ממשיך לשמור שתיקה ונזהר מאד שלא להוציא את דיבת הארץ רעה. רק בחשאי, ביני לבין עצמי, אני מרשה לעצמי לשבור שתיקה ולשאול את עצמי לאיזה מרגלים נותר לילדים שלי לחכות במוצבים עליהם הם מופקדים בארץ חסרת הגבולות הזאת? איזה מרגלים יעזרו לילדים שלי לחצות את הקוים הירוקים והסגולים והאדומים, ולנווט את דרכם אל האיש שיודע לראות את הארץ הזאת מרחוק ויודע לעמוד מנגד?

(המשך, כפי הנראה, יופיע מחר או מחרתיים)

 

[1] וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן... וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהֹוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה (במדבר יג א-ב)

[2] יהושע פרק ב