יהוה יושב שבעה על עצמו
למחרת מעמד הר סיני התוודה יהוה בפני משה שהוא עתיד לחנוך את משכנו בלא פחות משני קרבנות אדם מקֶרֶב הקרובים לו ביותר. כעשרה חודשים שמר משה בלבו את הסוד, והתייסר בניחושים מי יהיו קרובים מוקרבים אלו. היה לו ברור שהוא המועמד הראשון, ובמשך כל הימים שפיקח על הקמת המשכן, חי בתחושה שיום חנוכת המשכן הוא יום מותו. אהרן נראה לו כמועמד השני, אך הוא לא שיתף אותו בסודו. לא רצה שידאג. כשגברו ההכנות הבהיר יהוה למשה כי גם ארבעת בני אהרן נמנים על מקורביו העשויים להיות מוקרביו. גם להם לא הודיע משה מאומה. רק לאחר שהודיע יהוה למשה לרשום ביומנו את תאריך חנוכת המשכן (ראש חודש ניסן) חש משה כי החול אוזל משעון הקודש, ואין לו ברירה אלא לשתף בסודו את אחיו וארבעת אחייניו. הוא אמר להם: "יהוה הודיע לי כי לפחות שנים מאתנו יוקרבו ביום חנוכת המשכן. עד הרגע האחרון לא נדע מי הם. משום כך ציווה אותנו יהוה שנשב עלינו שבעה בשבעת הימים שלפני יום חנוכת המשכן".
כדי להמתיק את רוע הגזירה צירף משה מדרש תנחומים מתוך מדרש תנחומא, המדבר על צרה אלוהית שאינה אלא חצי נחמה אנושית: "אנחנו לא נהיה הראשונים היושבים שבעה מראש - קדם לנו יהוה שהתעצב אל לִבו והתאבל על מעשי ידיו העתידים לטבוע במבול. גם הוא ישב שבעה על כל הילדים והילדות שיטביע ביום השמיני.
השמועה על יהוה היושב שבעה על עולמו עשתה לה כנפיים אצל המלאכים שמיהרו לנחם את אלהים. לשוא. יהוה מיאן להתנחם והתייסר קשות. המלאכים לא ויתרו, ושרו לו שירה חדשה שתשכיח ממנו את סיוט הטבועים שבדרך. יהוה עצר את שירתם במהלך מעופה, צעק עליהם "מעשה ידי טובעים ואתם אומרים שירה?!", והעיף אותם לכל הרוחות.
מיד אחר כך ציוה יהוה על נח איש צדיק (צדיקמן) לבוא מהר ולנחם אותו על מעשי ידיו הטובעים. נח צדיקמן ידע איך לנחם את יהוה. בדיוק בגלל זה קראו לו נח, כמו שנאמר "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ" .
נֹח היה נחנח לאללה. ממש ילד טוב ירושלים. חולצה לבנה בתוך המכנסיים, וגרביים ארוכים עד הברכיים. כל אשר ציווה אותו יהוה הוא עשה פעמיים, כמו שנאמר: "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה". יהוה אמר: " `קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי` - קץ כל הילדים, הילדות, הגורים, הגוזלים, הגדיים והסייחים. אי לכך, צדיקמן, עשה לך תיבה ממוגנת על-פי מידות 30X50X300 אמה, והצלת את נפשך!` ".
נֹח עבר לדום מתוח, אמר "כן אדוני!", והלך להביא ארגז כלים. צדיקמן אף פעם לא שואל שאלות מיותרות. אלוהים שלו צודק תמיד. יש לו אלף סיבות טובות להטביע במבול את כל התינוקות והגורים. הוא לא חייב לתת לאף אחד דין וחשבון. בשביל זה בדיוק הוא אלהים.
שבעה ימים ושבעה לילות מצא נֹח חן בעיני יהוה ועשה ככל אשר ציוהו. ביום השמיני קם יהוה ממיטת אבלו, התיישב על כיסא רם ונישא, וכינס את הקבינט של מעלה כדי להורות על פתיחת כל הברזים וכל ארובות השמים.
כשהתכנס הקבינט גער יהוה במלאכים ושאל אותם: מפני מה אין אתם יודעים לנחם כמו נח?", אחר כך הוא הודיע חגיגית: "כשם שעשינו אדם בצלמנו כך נעשה מבול בדמותנו – יהוה נתן, יהוה לקח, יהי שם יהוה מבורך… "
ולבסוף, רגע לפני שלחץ יהוה על הכפתור האדום, הוא הודיע לקבינט את ההודעה הדרמטית הבאה: "רגע לפני שאנחנו הולכים להטביע את מעשה ידינו, אני שמח להכריז על מינויו של נֹח צדיקמן כראש הקבינט של מעלה. כולנו מאחלים לו הצלחה בכל מעשה ידיו, ומאחל לנו שיתקיים בנו הפסוק `זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ`... ".
הרבה סייחים מתו ועשו מעורותיהם שטיחים על גבי אמותיהם
שנים רבות אחרי המבול הטיל נח צדיקמן, ראש הקבינט של מעלה, משימה סודית ומסווגת על הסוכנים החשאיים הצדיקים אליפז בלדד וצופר, המוכרים כשלושת רעי איוב. הוא הורה להם להעליל כמה שיותר עלילות חטא על נדב ואביהוא, שעדיין יושבים שבעה על עצמם. צדיקמן הבהיר לשלושת הרעים הצדיקים כי מסתובבת שמועה עקשנית במרום שכבר במעמד הר סיני סימן יהוה את נדב ואביהוא כשני קורבנות קדושים שיעלו אליו השמימה ביום חנוכת המשכן. על פי אותה שמועה נדב ואביהוא אינם מתוארים כלל כחוטאים, אלא כקדושיו הבכירים של יהוה.
"עליכם לייצר מדרשים רבים המתארים את חטאי נדב ואביהוא", הבהיר נח לשלושת הרעים הצדיקים את משימתם. "אל תבחלו בכל אמצעי. אנחנו חייבים להפנים עמוק בתודעת ההמונים כי אלוהים תמיד צודק ואין מות שאין לו הצדקה, ואין בכלל דבר כזה "צדיק נעזב", או "צדיק ורע לו".
שלושת הרעים הצדיקים לא בזבזו רגע. הם נכנסו לכונן הסמוי של התורה שבעל פה, והכניסו לתוכו תריסר חטאים ופשעים שיש בהם כדי להצדיק את מותם הקרוב של שני האחים. אחר כך הם החזירו את הכונן הסמוי למקומו וירדו ארצה לניחום אבלים בפתח אוהל מועד. נדב ואביהוא ישבו שם שבעה לצד אהרֹן אלעזר ואיתמר, כשהם ממתינים בחרדת קֹדש לבואו של היום השמיני.
---------------------------------------
לאחר רגעים של שתיקה פתח אליפז ואמר: "על שלושה פשעים מתו נדב ואביהוא - על שלא היו להם בנים, ועל שלא היו להם נשים, ועל שהורו הלכה בפני משה".
נענה בלדד ואמר: "על שלושה פשעים נוספים מתו נדב ואביהוא: על שנכנסו לקֹדש הקֹדשים בלא רחיצת ידיים ורגליים, ועל שנכנסו לקֹדש הקֹדשים מחוסרי בגדים, ועל שנכנסו שתויי יין לקֹדש הקֹדשים".
נענה צופר ואמר: `על חמישה פשעים נוספים מתו נדב ואביהוא: על הקריבה, ועל ההקרבה, ועל אש זרה, ועל שלא נטלו עצה זה מזה, ועל שהורו הלכה בפני משה רבם, וכידוע: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
שב אליפז ודרש: "לא מתו בני אהרֹן אלא משום שהביטו ביהוה כאדם המביט בחברו, והגיסו בו את לִבם, וזנו עיניהם מן השכינה כאדם המביט בחברו מתוך מאכל ומשתה...".
נענה צופר ודרש: "לא מתו נדב ואביהוא אלא משום שחצנותם הרבה - הרבה נשים עגונות היו יושבות וממתינות להם, והם סירבו לכולן ואמרו: "יש לנו דוֹד מלך (משה), אבא כהן גדול, דוד נוסף, נחשון, הוא נשיא, ואילו אנו סגני כהונה - איזו אשה הוגנת לנו?…`.
הוסיף בלדד חטא על פשע, וקבע כי כבר למחרת מעמד הר סיני גזר יהוה את דינם של נדב ואביהוא למות כעבריינים. היה זה כאשר הסתודדו נדב ואביהוא מאחורי משה ואהרן ואמרו: "מתי ימותו שני זקנים אלו, ואנו נוהגים שררה תחתיהם?". הם לא העלו על דעתם שיהוה מצותת להם, כשם שהם לא שמעו מסנן בין שיניו: "אל תתהללו ביום מחר כי לא תדעו מה ילד יום. הרבה סייחים מתו ועשו מעורותיהם שטיחים על גבי אמותיהם... ".
בלדד המשיך וסיפר שיהוה החליט לא להרוג את נדב ואביהוא כבר אז, כי הוא לא רצה להרוס לו את שמחת הכלולות של מעמד הר סיני. יהוה, לדברי בלדד, החליט לדחות את ביצוע גזר דינם ליום חנוכת המשכן בתואנה הבאה: "אם אני הורג עכשיו את נדב ואביהוא אני מעכב את שמחת התורה. עוד מעט, ביום חנוכת המשכן, מגיע יום שמחתי, ומוטב שאהרגם ביום שמחתי...
"ומנין שיום חנוכת המשכן הוא יום שמחתי?", המשיך יהוה לדבר עם עצמו, "ככתוב במפורש בתורתי הקדושה: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ יְהׂוָה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ - "יום חתונתו" זה יום מתן תורה, ו"יום שמחת לִבו" זה יום חנוכת אוהל מועד"..."
לעולם לא נדע אם ביום השמיני (בדיוק היום בעוד שבוע) ימותו נדב ואביהוא כפושעים סדרתיים או כקדושים עליונים. על פי הצדיקמנים הם ימותו כעונש על פשעיהם המרובים. על פי הקדישמנים הם יועלו על המוקד כמו שתי עולות קדושות.
אֵיכָה יַשְׁבָה אֱלִישֶׁבַע שִׁבְעָה בָּדָד?
ביום השמיני פרצו נדב ואביהוא את המחסום האחרון, חלפו על פני פרוכת קֹדש הקֹדשים, והסתערו בריצת אמוק לעבר הפרגוֹד. גוד כבר ארב להם מאחורי הפרגוֹד, ובעזרת נשק מתוחכם שלא מהעולם הזה הקריב אותם כקרבן עולה. ארבעה קרני לייזר יצאו מליבת כור יהוה אשר בקדש הקדשים, חדרו מבעד לארבעת נחיריהם, ושרפו אותם כליל.
מיד לאחר מכן בא משה אל האב השכול אהרֹן ואל בניו הנותרים אלעזר ואיתמר, והזהיר אותם בשם אלהים שאם הם יעזו להתאבל על נדב ואביהוא ישחרר יהוה קצף קטלני מתוך ליבת כור יהוה המבעבעת בקֹדש הקֹדשים, והקצף הקטלני יביא לנגף גדול בקרב בני ישראל.
למה יקצוף יהוה קצף קטלני כל כך? למה ימנע מאב ומאחים שכולים להתאבל על יקיריהם שנשרפו זה עתה? למה יאסור עליהם לצאת מפתח אוהל מועד, ולקבור את מתיהם ולשבת עליהם שבעה? - כי היום הזה, יום חנוכת המשכן, הוא יום שמחת לבו של יהוה, ואין תירוץ בשמים ובארץ שיש בו כדי להצדיק את השבתת השמחה.
למה? - כי אסור לשחק באש עם יהוה, וממש לא כדאי להפוך את יום שמחת לִבו ליום שבו הוא יתעצב אל לִבו. התעצבותו של יהוה אל לִבו עלולה להיות סופנית. היא עלולה לגרום לו לשבת שבעה על עולמו, וביום השמיני להטביעו במבול של קצף. וכבר היו דברים מעולם.
לא זו בלבד שאסור לאב ולאחים השכולים לגלות כל סימן אבל על יקיריהם, אלא שחלה עליהם מצווה גדולה לשמוח בשמחת לבו של יהוה. מצוות "שמח תשמח רעים אהובים" חלה עליהם, ומצוות "והיית אך שמח" שבעה ימים ושבעה לילות.
רק אמא אלישבע לא מחויבת במצוות "והיית אך שמח". אחרי הכל היא פטורה ממצוות עֲשֵׂה שהזמן גרמן, ומותר לה להתאבל על נדב ואביהוא, ולשבת עליהם שבעה.
----------------------------------------------
אֵיכָה יַשְׁבָה אֱלִישֶׁבַע שִׁבְעָה לְבַדָּה? אֵיכָה יַשְׁבָה בָּדָד? אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הָיְתָה שָׁכּוּלָה פַּעֲמַיִם. כִּפְלַיִם עַל כָּל שִׂמְחוֹתֶיהָ. בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַילָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ. אֵין לַה מְנַחֵם מִכָּל אוֹהֲבֶיהָ. קָמוּ בָנֶיהָ וַיַעַזְבוּהָ. בַּעֲלָהּ וִיְהַלֵּל יָהּ.
חמשת הגברים שלה כבר יצאו ידי חובת שבעה, וקמו מאבלם כדי לצהול בהילולה האלוהית. גם יהוה קם מאבלו לאחר שישב שבעה על כל הטבועים שבדרך. כמו מקהלה מטרגדיה יוונית הם יושבים שבעה על כל הטבועים השרופים והמוקצפים שאין כל אפשרות להצילם. כמו מקהלה מטרגדיה יהודית של כהנים גדולים המאלפים עצמם להבליג בגבורה יהירה אחרי מות קדושים.
רק אמא אלישבע יושבת שבעה לבדה. רק עליה לא חל כל איסור להתאבל ביום שמחת לִבו של יהוה.
ורק עליה מחיל המדרש משיר השירים רבה את שירת "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן" - "אלישבע בת עמינדב ראתה שש שמחות ביום אחד - ראתה את גיסהּ [משה] מלך, ואת אחיה [נחשון] נשיא, ואת אישהּ [אהרֹן] כהן גדול, ואת שני בניה [נדב ואביהוא] סגני כהונה ואת נכדה [פנחס] משוח מלחמה - כיון שנכנסו בניה להקריב יצאו שרופין ונהפכה שמחתה לאבל, ומיד נעשית כתימרות עשן...".
כיוון שנכנסו בניה להקריב ויצאו שרופים נהפכה שמחתה לאבל, והיא הפכה לקורבן עולה מן המדבר. "הזאת אלישבע?", שאלו כולם, "הזאת אלישבע אם הבנים שמחה מקוטרת מור ולבונה? הזאת אלישבע אם כל הקדושים הקרביים? אלישבע תמרות-עשן. אלישבע עולה מן המדבר...".
שישה גברים יושבים שבעה על המתים שטרם מתו - אלהים יושב שבעה על כל הטבועים שבדרך; אהרֹן, נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר יושבים שבעה על כל השרופים שבדרך. שבעה ימים ושבעה לילות שרים שישה גברים אלו במקהלה יוונית יהודית. עד עצם היום הזה הם לא יכולים לשלוט בגורלם. ששה אלים אילמים.
רק אלישבע אחת בוכה שבעה עם כל בית ישראל על השריפה הגדולה ששורף יהוה עד עצם היום הזה. רק אלישבע אחת יושבת שבעה כאן ועכשיו. אלישבע תמרות עשן. אלישבע עולה מן המדבר. אלי 7 אלי 7 שלא תיגמר לעולם...
בנות ציון היקרות: אל תראוני שאני שרופה באש
צאינה וראינה בנות ציון במלך מלכי המלכים, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לִבו.
צאינה וראינה בי, אלי שבע העולה מן המדבר כתמרות עשן, מתרפקת על בניה נדב ואביהוא, שמתו כי לא היו להם בנים.
צאינה, בנות ציון, וראינה בנדב ואביהוא שלא היו להם נשים, כי היה להם מינון יתר של קֹדש קֹדשים.
צאינה וראינה באלעזר ואיתמר שני בניי הנותרים. איכה מרותקים הם שבעה ימים נוספים לאוהל מועד, שמחים וששים עם יהוה ביום שמחת לִבו.
צאינה וראינה, בנות ציון היקרות, בבעלי היקר אהרֹן, כהן גדול ואב שכול, איכה מקפיד הוא לקיים שבעה ימים רצופים את מצוות והיית אך שמח.
רק אל תראוני שאני שחרחורת. שאני שרופה באש. רק אל תראוני שאני עולה מן המדבר כתמרות עשן, ששרפתני האש היוצאת מעם יהוה. ששרפתני אש לא זרה בכלל – אש על כוחותינו – אש אש אש!
רק אל תאמרו מי זאת עולה חטאת אשם מן המדבר? רק אל תאמרו הזאת אלישבע אם הבנים שמחה? רק אל תגידו בגת איכה ישבה בדד...
על משכבי בלילות בכה אבכה, דמעתי על לחיי. אין לי מנחם מכל אוהביי. כל רעיי בגדו בי, היו לי לאויבים. על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי, ביקשתים ולא מצאתים. אקומה נא ואסובבה בעיר ובשווקים וברחובות, אבקשה את הנאהבים והנעימים. ביקשתים ולא מצאתים…
השבעתי אתכן, בנות ציון היקרות, אל תעירו ואל תעוררו…
שלום אדוני המלך: שיהיה לך לבריאות...
שלום אדוני המלך:
שיהיה לך לבריאות, יהוה, ושיהיה לך בתיאבון, ושלא ייתקע לך בגרון, ושתשמח בכל מעשה ידיך הטובעים, ובכל מעשה ידיך הנשרפים, ובכל מעשה ידיך הצועקים "אש אש אש!", ובכל מעשה ידיך הצועקים "אללה הו אכבר!" ובכל מעשה ידיך הצועקים "שמע ישראל" ובכל מעשה ידיך הצועקים "אמאלה"...
שמח, יהוה, בבני אביהוא שמת כי לא היו לו בנים, ולא זכה להיות אביהוא. שמח, אלוהַי, בבני נדב שמת כי לא היו לו נשים, ולא זכה להיות נדב. שמח, אלוהַי, ביום שמחת לִבך. שמח כל עוד אתה יכול להרשות לעצמך להיות אלהים.
שמח, יהוה, בעטרה שעיטרה לך אמך ביום חתונתך, שמח באם כל הקדושים הקרביים, שמח באמא של האמא של ה"לפני ולפנים".
כי מי אני ומה שמי – אלי שבע אם אלעזר הנותר - שאזרה ממלח הארץ על פצעינו אשר לא זורו ולא חובשו?
ומי אני ומה שמי – אלי שבע אם איתמר הנותר - שאמהל קורטוב של עצב לתוך שמחת לִבך?
שלום אדוני המלך. שיהיה לך לבריאות…
שלום בניי היקרים: איפה הייתם ומה עשיתם?
שלום בניי היקרים:
איפה הייתם ומה עשיתם? האם גם היום נשבעתם אמונים? האם גם היום נשבעתם בשם כל הקדושים שלא תקלקלו את השורה, ושלא תחדלו להסתער קדימה הסתער קדימה אש אש אש, קדימה אש זרה?
האם גם היום תקחו מינון יתר, ותמשיכו להימשך משיכות יתרות, משיכות אמת עולות ויורדות, משיכות אמת עולות ויורדות ועולות כליל?
האם גם היום לא תשאלו את אדוננו המלך למה לכל הרוחות "אש על כוחותינו"? למה אש לא זרה בכלל מאחורי הפרגוד? למה שני חוטים של אש יוצאים עד עצם היום הזה מקֹדש הקֹדשים ונחלקים לארבעה ונכנסים שניים בחוטמך, נדב, ושניים בחוטמך, אביהוא, ושורפים את גופכם ושורפים את נשמתכם?
האם גם היום תמשיכו לעמוד על משמר החזית הקרבית ביותר, המוקרבת ביותר, חזית בקרוביי אקדש, חזית קו האש, חזית אש אש אש! חזית ולא תמותו ולא תמותו ולא תמותו?
האם גם היום תעודדו זה את זה בברכת אין להתייאש ואין לשמוח כלל!… רק להתאושש ולהסתער קדימה, ולצעוק אש אש אש!… ?
האם גם היום תאמרו זה לזה "יש אלהים, אחי, יש! יש! יש! הכי קדוש, אחי, קָדֵשׁ קָדֵשׁ קָדֵשׁ.הכי קרבי אחי, בקרוביו נתקדֵש…"?
שלום בניי היקרים. איפה הייתם ומה עשיתם?