הוחל בפריז, באביב שנת תרנ״ה (1895)

זה זמן לא רב עושה אני במפעל אשר אין ערוך לגדלוּתו. כיום לא אדע אם אסיים אותו. דמיונו כחלום כביר. אך זה ימים ושבוּעות ממלא הוא את נפשי עד מעֵבר לתחום ההכרה, נלוה אלי בכל אשר אלך, מרחף על פני שיחותי הרגילות, צופה מעל השכם אל עבודתי העתונאית, המצחיקה בקטנוּתה, מבלבל אותי ומשכר אותי.
את תוצאותיו אין עוד לשער. אך לבי אומר לי, כי דבר-פלא הוא, אף כחלום, וכי שומה עלי להעלותו על הכתב - אם לא למזכרת לבריות, הרי לי בלבד, למען אשתעשע או אהגה בו בימים יבואוּ, ואולי בין שתי האפשרויות האלה: למען הספרוּת. אם הרומן לא יהיה למעשה, יתכן כי המעשה יהיה לרומן. 
השם: ארץ-הבחירה!
[...]
אך מה הם מאורעותיו של מודיע-חדשות לעומת המעשה שאני עושה כיום? אילוּ חלומות, מחשבות, מכתבים, פגישות, מעשים - אילו אכזבות אם הדבר לא יתן כל פרי, ואילו התנגשויות מיועדות לי, אם יבוא הדבר לידי התגשמות. צריך הדבר להישמר בזכרון.