איכר אחד קצר בחרמש כל הבוקר, עד שהיה עייף וישב לנוח. יצא השועל מן החורשה הסמוכה,
ניגש אל האיכר ואמר לו:
מה אתה אוכל?
לחם - אמר האיכר.

תן לי פרוסה, אף פעם לא טעמתי לחם.

נתן לו פרוסה.

מצויין, אמר השועל - גם אני אעשה לי לחם כזה. איך עושים אותו?

קודם, קח מחרשה וחרוש את האדמה.

ואז יהיה לחם?
עוד לא. אחר כך משדדים...

ויש לחם.

חכה רגע, עוד לא זרעת!
ואז יהיה לחם?
לא. אז ירד גשם והזרעים ינבטו ויגדלו כל החורף, ובערך בחג השבועות יבשילו.

לא. אז אתה קוצר ומביא את התבואה לגורן...

ואוכל לחם!
עוד לא. אתה צריך עוד לדוש , לאסוף את הגרעינים, לטחון אותם לקמח...

וסוף סוף אוכלים לחם?
עוד מעט. מן הקמח תעשה בצק , תלוש אותו, תעשה לך ככר לחם ותאפה בתנור.

ואז יש לי לחם? - כן, אז תחתוך לך פרוסה ותאכל.

חשב השועל ואמר:
קשה מדי, ארוך מדי, אפשר להשתגע.

יותר טוב שארוץ לחפש לי איזו תרנגולת. והלך לו.