בלק
בעריכת ענת הדר
תקציר הפרשה
בלק מלך מואב חושש מבני ישראל החונים בשטחו, לאחר שהביסו
את האמורי. בלק שולח שליחים לבלעם כדי לבקשו שיקלל את ישראל. בלעם מסרב לקלל את ישראל לאחר התגלות אלוהים אליו.בלק אינו מרפה ושולח שוב שליחים להפציר בבלעם לקלל את
ישראל. אלוהים מצווה על בלעם לחזור עם השליחים ולהמשיך להקשיב לדבריו.
מלאך אלהים נקרה לבלעם ולאתונו בדרך, האתון אשר רואה את המלאך נבהלת ובלעם מנסה להחזירה לדרך. האתון פותחת פיה ומשוחחת עם בלעם. המלאך נראה גם לבלעם. בלעם משתחווה למלאך, בלעם מצווה להמשיך וללכת עם שרי בלק.
בלק מקדים את פני בלעם, ובלעם מבטיח לו כי ידבר את אשר שם אלהים בפיו. בלעם מבקש לבנות שבעה מזבחות, בלעם מבקש מבלק שיתיצב על עולתו, אלהים נגלה לבלעם ומבקש ממנו לדבר מול כל שרי מואב. בלעם מברך את ישראל בשם ה'. בלק מופתע מברכת בלעם לישראל, בלעם מסביר לו שאלה דברי ה'. בלק מציע פעמיים לנסות שוב במקום אחר: "אשר תראנו משם אפס קצהו", מחוץ לתחומו של ה'. בלעם מברך שוב את ישראל, ומקלל את אויביו.
בלק בא בטענות כלפי בלעם והוא טוען שמלכתחילה אמר שאינו יכול לקלל את ישראל. בלעם מברך שוב את ישראל וחוזר למקומו. בני ישראל זונים בבנות מואב וזובחים לאלילי מואב. משה מצווה להרוג את הנצמדים לבעל פעור. פנחס הכהן הורג את איש ישראל והמדינית ומגפה רבת חללים מוסרת מישראל.
נושאים לדיון בכיתה ובקבוצה
-
דמותו של בלעם - בפרשת בלק אין ראיה ברורה לדופי בדמותו של בלעם, מדוע נחשב במקורות חז"ל רבים לרשע ?
-
בשלב מאוחר יותר בספר במדבר ---ל"א, ט"ז --- נזכר אולי צד אחר של בלעם.
-
מיהו אם כן בלעם ? מהן כוונותיו האמיתיות ?
-
מדרשים רבים עוסקים בדמותו של בלעם: כמה מראי מקום נבחרים...
דברים רבה א'
שמות רבה כ"ז
במדבר רבה ב', במדבר רבה כ', במדבר רבה י"ד
בראשית רבה ס"ה, בראשית רבה צ"ג
בבלי, סנהדרין ק"ד ע"ב- ק"ו, ע"ב. בבלי בבא בתרא , י"ד ע"ב, בבא בתרא ט"ו ע"ב.
ויקרא רבה א'
-
מהי המשמעות של הסיפור המיוחד על בלעם ואתונו. מהו יחודה של האתון ? עיינו גם במסכת אבות: משנה, אבות, פרק ה', משנה ו'.
-
הברכות שמברך בלעם את עם ישראל, במה מברך בלעם את העם?
-
סיפור העם הזונה בבנות מואב. הקשר המיני עם בנות מואב כמקביל לקשר בין העם לאליליהן.
-
מעשהו של פנחס, מה דעתכם?
קטע מהפרשה - במדבר כ"ג, ט'
"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"
פרשת בלק היתה פרשת השבוע בבת המצווה שלי, כבר אז כשהכנתי דרשה על הפרשה קומם אותי פסוק זה...האם זוהי אכן ברכה, או שמא באופן אירוני מאוד בעצם קילל אותנו בלעם כשאמר:
"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" במיוחד בולטת האירוניה על רקע סוף הפרשה: עם ישראל מתערב בבנות מואב...
מן המדרש ישן וחדש
"הן עם לבדד ישכון" - מהו 'הן' ? כל האותיות מזדווגות חוץ משתי אותיות הללו. כיצד ?
א"ט הרי י', ב"ח הרי י', ג"ז הרי י', ד"ו הרי י' - נמצאה ה' לעצמה.
וכן האות נ' אין לה זוג: י"צ הרי ק', ל"ע הרי ק', מ"ס הרי ק' - נמצא נ' לעצמה.
אמר הקב"ה: כשם ששתי אותיות הללו ---ה,נ--- אינן יכולות להזדווג עם
כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינם יכולים להדבק עם כל האומות.
אלא לעצמם מפורשים, שאפילו מלך גוזר עליהם לחלל השבת ולבטל את
המילה או לעבוד עבודה זרה, הם נהרגים ואין מתערבים בהם.
מדרש שמות רבה ט"ו
"הן עם לבדד ישכון" - כשהוא משמחן משמחן לבדן, שנאמר "ה' בדד
ינחנו" /דברים ל"ב , ב'/ וכשהאומות בעולם הזה שמחים הם אוכלים עם
כל מלכות ומלכות ואין עולה להן מן החשבון, שנאמר ובגויים לא יתחשב.
(מדרש במדבר רבה, פרשה כ', סימן י"ט)
ורש"י מוסיף
לא היו נעשין כלה עם שאר ז' האומות שנאמר /ירמיהו ל'/ כי אעשה כלה בכל וגו. אינן נמנין עם השאר. דבר אחר כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם שנאמר /דברים ל"ב:יב/ 'ה' בדד ינחנו', וכשהאומות בטובה הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון וזהו 'בגויים לא יתחשב'.
והרמב"ן מפרש:
והכוונה לומר כי כאשר אני רואה אותו עכשיו שוכן לבדו כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב והוא יהיה לראש לעולם ואין אומה שתתגבר עליו ולא שיטפל הוא אליהם.
רבי יהודה צבי מסטרעטיו
"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב " - עם בני ישראל המה בפני עצמם. יש להם תרי"ג מצוות וכמה אזהרות וסייגים שבאם ח"ו עובר עברה ייחשב לו - ויש כמה דברים שלאומות העולם אינם נחשבים לעברה. למשל, אם האדם עובר בראיה או בדיבור וכדומה - לעברה יחשב לו. ולאומות העולם, אין נחשב זאת לעברה. וזאת שאמר הכתוב: "הן עם לבדד ישכון", שהם עם
בפני עצמו, ובגויים לא יתחשב, שאין נחשב להם זאת לעברה..."
ומתוך : "אתגר ושמו בלעם" - מנחם קליין
"שבת שלום" - "נתיבות שלום" תשס"א
מגמה פרשנית זו מוצאת בימינו ביטוי מוגזם באמצעות פרשנות...
אקטואלית לדברי בלעם: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". על פי גישה זו הבדידות של עם ישראל היא צו אלוהי או תאור מצב קיומי. עם ישראל הוא עם בודד ואינו צריך להתחשב בגויים. 'לא חשוב מה יאמרו הגויים' הפך לעקרון דתי. בדור האחרון מושמעת גישה זו לא רק מפי יהודים דתיים לא ציונים אלא גם מפי חוגים דתיים לאומיים.
בעיקר היא מכוונת נגד מי שמעלה שיקולים של מדיניות בינלאומית או טוען בשם דעת הקהל הבינלאומית. כמובן שגישה זו לא שלטה בכיפה כאשר האו"ם תמך בתכנית החלוקה וכאשר דעת הקהל הבינלאומית הזדעזעה מגירוש האונייה "אקסודוס" ותמכה בהקמתה של מדינת ישראל כפיצוי מה לזוועות השואה. גישה זו מושמעת רק מאז 1967 בהקשר של נסיגה ישראלית או ריסון פעולותיה של ישראל .
אולם הקביעה שאין להתחשב בגויים וכי העם היהודי מתקיים כעם בודד ומנותק סותרת עקרון ציוני בסיסי. עקרון זה אומר שהציונות פרושה חזרתו של העם היהודי להיסטוריה הבינלאומית כשחקן פעיל בזירה המדינית. לא ניתן להיות חלק מהזירה המדינית מבלי להתייחס לכוחות האחרים הפועלים בה ולהתחשב בהם. בניגוד לפרשנות הדתית לאומית ניתן להבין את דברי בלעם כמצדדים בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. "עם לבדד" אין פירושו עם מנותק ובודד אלא זכאי להגדרה עצמית, מי שבחשבון האומות אינו נמנה עליהם אלא עומד בזכות עצמו. כדברי המדרש ורש"י "הן עם לבדד – אינן נמנין עם השאר" גם את המשך הפסוק מפרש רש"י בעקבות המדרש בדרך שונה לחלוטין מזו המקובלת כיום. בתקופתנו "בגויים לא יתחשב " משמעו "לא יתחשב בדעתם" "יעשה מה שהוא חושב לנכון" אך שונים בתכלית הם פני הדברים ברש"י ובמדרש...
הקשר עם אומות העולם אינו שלילי. הדיכוטומיה של 'טובה לאומות = רעה לישראל' אינה מקובלת על המדרש ורש"י. במקום זה הם מציבים אידיאל אחר: טוב לאומות העולם וטוב לישראל. אכן אין אידיליה. שמחה לישראל אינה שמחה לאומות העולם. אולם גם התפישה הפשטנית ההפוכה אינה מקובלת על חז"ל ורש"י. טובת האומות אינה רעת ישראל.
מתוך ארכיון מכון החגים הקיבוצי – קיבות גזית, תשנ"ו, 1996
"רצה לקלל ויצא מברך"
ככה הביאה אותנו המסורת לחשוב, אך אם נקרא בעיון את ברכותיו
של בלעם נמצא שם:
אדנות --- "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא"
אכזריות --- "לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה"
וחוסר תבונה פוליטית ברעיון הבידול וחוסר ההתחשבות בשותפים
להיסטוריה האנושית. כל אלו תכונות שודאי אין לייחס אותן לברכה, אם
כי גם ברכות של ממש היו בפי בלעם .
עוד לחג >
