תקציר הפרשה

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - דברי אלוקים למשה , כהקדמה למכלול שלם של חוקים (משפטים), החוקה המכוננת של עם ישראל מאז ולעולם.

ומה כוללת חוקה זו כנתינתה בפרשתנו ?

• דיני עבדות וחופש (שמות ,כ"א 1-11)

• חוקים הדנים במעשי אלימות ואלימות מילולית בכללם ( שם 12-27)

• דיני פיצויים (שם, כ"א 37 - כ"ב 14)

• דיני דת ומוסר הנוגעים בנורמה המינית הראויה, ביחס הכלכלי - חברתי לאלמנה, לעני לגר וליתום (שם, כ"ב 15-30)

• צדק ושוויון במשפט (שם, כ"ג 1-9)

• שנת השמיטה ודיני השבת (שם, שם 10-13)

• מצוות שלושת הרגלים (שם 14-19)

• ולאחר המשפטים- הנחיות להמשך הדרך:

• השגחת המלאך על מסעם של ישראל במדבר, כמימוש פרטי של ההשגחה כולה ; כיבוש הארץ וגירוש היושבים בה (שם 20-33)

• אשרור הברית (שם, כ"ד 1-11)

• לסיום: עליית משה להר סיני (שם 12-18)

 

​

נושאים לדיון בכתה ובקבוצה

בבואנו לבחון את החוקה האלוקית הנמסרת למשה ועתידה להימסר לעם, נשאל שאלת-אב: היש קשר מהותי בין המרכיבים השונים של החוקה, הנמסרת במעמד המכונן, או שמא נסתרת מאתנו כוונת המכוון? שאלה זו פותחת לדיון שאלות נוקבות רבות, וכמה מהן נביא לפניכם:

• מה בין דיני "דמים" לדיני דמים?

• מה בין נאותות מינית לפולחן ראוי?

• הישוו כל עולי הרגל ירושלימה, אם משפט יתום ואלמנה יוטה?

• היש קשר בין שמיטת העבדות האדמה והחובות לבין השבת?

• מה בין החג והטקס לבין ערכי המוסר והצדק?

• וראשית תשובה לשאלת האב - בשאלה נוספת תנוסח: מה בין צדק חברתי, קשר לארץ ישראל, החג והדת - מה בין כל אלה ליחסי אדם ובוראו? היש בהם התניה כוללת או התניה חלקית לפחות? ושאלה נוספת : הניתן לקבל את מכלול החוקים כפשוטו או שמא לדרוש בו ולחפש דרכי חיים שאינם כפשט? למשל: מדוע שונה דין אמה מדין עבד? ; או, הניתן להקיש מגירוש עממי כנען לשיבת ציון בימנו?

​

​

קטע מהפרשה – שמות כ"ג, 27-33

את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם אשר תבוא בהם , ונתתי את כל אויביך אליך עורף. ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החיוי את הכנעני ואת החיתי מלפניך. לא אגרשנו מפניך בשנה אחת , פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. ושתי את גבולך מים-סוף ועד ים פלשתים, וממדבר עד נהר , כי אתן בידכם את יושבי הארץ וגרשתמו מפניך. לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית. לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי , כי תעבוד את אלוהיהם כי יהיה לך למוקש.

 

הקטע הנ"ל מהפרשה מגדיר מזווית ראיה מסוימת את היחסים בין ישראל לעמים. את המדרש הבא אפשר להבין כפרשנות למקרא, כתיאור היסטורי של דורות רבים, או כאקטואליה. לבחירתכם!

 

רב יהודה ברב סימון אמר בשם רב יוסי בן רב נהוראי: לעולם הקב"ה --- הקדוש ברוך הוא --- תובע דמן של נרדפין מן הרודפין. תדע לך שכך הוא, שכן הבל נרדף מפני קין ובחר הקב"ה בהבל, שנאמר: "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו". נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקב"ה אלא בנח, שנאמר: "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה". אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר הקב"ה באברהם... יצחק נרדף מפלשתים ובחר הקב"ה ביצחק... יעקב נרדף מפני עשו ובחר הקב"ה ביעקב... יוסף נרדף מפני אחיו ובחר הקב"ה ביוסף... משה נרדף מפני פרעה ובחר הקב"ה במשה... דוד נרדף מפני שאול ובחר הקב"ה בדוד... שאול נרדף מפני פלשתים ובחר הקב"ה בשאול ...

ישראל נרדפין מפני האומות ובחר הקב"ה בישראל, שנאמר: "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה".

 

​

מתוך ארכיון מכון החגים – אורית, קיבוץ גנינר, תשנ"ח, 1998

"כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חינם"

חוק העבד נראה כאילו היה מובן מאליו בעולם העתיק. מה לנו ולחוק העבד? לכאורה, פסה עבדות מן העולם. אך האם כך הדבר? במדינה הנאורה בה אנו חיים יש מצבים המעלים שאלות דומות. פריחת שוק העובדים הזרים, עולים העובדים בעבודות דחק כדי להשיג פרוסת לחם וכל כיוצא באלה, מחדדים מחדש את אותן שאלות של שליטה של אדם בחיים של אדם אחר. אולם לשאלת העבדות גם פנים אחרות. שאלת עבדות האדם לגופו, להרגליו, לנסיבות הזמן והמקום מעסיקה את האנושות בכל הדורות.

 

פרשת "שקלים"

שבת פרשת "משפטים" בדרך כלל מציינת גם את פרשת "שקלים", הראשונה מארבעת הפרשיות המיוחדות הקשורות לעונת פורים-פסח.  בנוסף לפרשת השבוע, קוראים משמות ל:יא-טז, ויש גם הפטרה  מיוחדת, מלכים ב' יב:א-יז.

 

קטע נוסף מהארכיון - הרב בני, קיבוץ סעד, תשנ"ח 1998

השבת אנו נכנסים לסדרת הפרשות המחברות אותנו אל חג הפסח: "ארבע פרשיות". הראשונה שבפרשיות, פרשת שקלים, מבשרת על בוא חודש אדר. בראש חדש אדר הוציאו בימי בית המקדש

הודעות חיוב מס לצורך קניית קרבנות ציבור ללא שום דירוג במס וללא שום פטור: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל". /שמות ל:טו. אותו מס המשתף את כל העם ללא שום פטור וללא אבחנה ... בין עני ועשיר הוא זה שמאפיין את הציבור הישראלי. גם אם העם הזה נראה לעיתים כאוסף של פרטים שניגודי אינטרסים מאיימים על שלמותו, אנו משמיעים בפרהסיה שהיותנו עם אחד אינו מותנה בשום גורם חיצוני ובשום אינטרסים. מחצית השקל

מבטאת את: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ".

 

עוד מארכיון החגים ,מאת קובי וינר

אַפְלָיָה

למשה טל

מתוך מילון אבן-שושן:

הַפְלָיָה: הַבְדָּלָה, יִחוּד, הַבְחָנָה בֵּין שׁוֹנִים (לְטוֹבָה אוֹ לְרָעָה).

אַפְלָיָה: מַעֲשֵׂה הַפְלָיָה, הַבְחָנָה בֵּין שׁוֹנִים, מַשּׂוֹא-פָּנִים.

שׁוֹאֵל הַתַּלְמִיד

אֶצְבָּעוֹ מִתְנוֹסֶסֶת

מַקְשֶׁה הַתַּלְמִיד

בְּשִׁעוּר עִבְרִית

מוּבֶסֶת,

אַפְלָיָה אֵיךְ כּוֹתְבִים

בְּאָלֶ"ף אוֹ בְּהֵ"א?

עוֹנָה הַמּוֹרָה,

אֶת רֹאשׁוֹ הִיא לוֹטֶפֶת

אֶת שְׁחוֹר תַּלְתַּלָּיו הַנּוֹפֵל כְּאֶשְׁכּוֹל,

הַפְלָיָה?

בְּהֵ"א, שֶׁרַק הַבְדָּלָה הִיא

לְעוֹלָם לְבָנָה

לְיָמִין אוֹ לִשְׂמֹאל,

חַסְרַת טַעַם וָרֵיחַ

נֵיטְרָלִית שְׁקוּפָה

מִבְּלִי לְהַכְרִיעַ

לְטוֹב אוֹ לְרַע.

דְּמָמָה

אֲפֵלָה

בְּצָהֳרֵ-יוֹם

בַּכִּתָּה מִשְׂתָּרֶרֶת

אֵין פּוֹצֶה אֶת הַפֶּה

נִשְׁמָע רַק הַזְּבוּב,

אָז יַתְרִיס הַתַּלְמִיד

אַפְלָיָה לְעוֹלָם

לְעוֹלָם אֲפֵלָה הִיא

אֲפֵלָה

אֲפֵלַת-יָהּ

אֲפֵלַת-צֶלֶם-יָהּ

כְּמוֹ צִינוֹק בְּלִי חַלּוֹן.