בתום מלחמת ששת הימים, הופיעה נעמי שמר בפני עצרת של חטיבת הצנחנים בירושלים, ושרה את "ירושלים של זהב" עם שני הבתים החדשים שהוסיפה לכבוד איחוד העיר. כשסיימה לשיר, קפץ לבמה אחד הצנחנים, ושר בתגובה את השיר הבא. זהו השיר הראשון של מאיר אריאל שזכה להכרה ציבורית:

 

במחשכיך ירושלים 
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך 
ולמגר אויב.
 
מקול מרגמותיו רויונו 
ושחר קם פתאום -
ורק עלה, עוד לא הלבין הוא 
וכבר היה אדום.

 
ירושלים של ברזל 
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך 
קראנו דרור.
 
הגדוד, רגום, פרץ קדימה,
דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא 
בקהל השכולות.
 
נושך שפתיו ולא בלי יגע,
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הונף הדגל 
מעל בית הנכות.
 
ירושלים של ברזל...
 
נפוצו כל גדודי המלך,
צלף - נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח 
בדרך יריחו.
 
עכשיו אפשר אל הר הבית 
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים,
כמעט כולך זהב.
 
ירושלים של זהב 
ושל עופרת וחלום -
לעד בין חומותיך 
ישכון שלום.