גבורת האשה
חנוכה תשס"ט 2008
בחנוכה – נהוג להזכיר את גבורת האשה בעיקר בגלל שני סיפורים:
יהודית והוליפורנס וחנה ושבעת בניה.
שתיהן הקריבו את עצמן על מזבח אמונתן.
אבל ידועות לנו עוד דמויות נשים בהיסטוריה היהודית הרדופה תלאות וארועים טרגיים, החל מהתנ"ך: דבורה, ויעל אשת חבר הקיני ועד לשרה גיבורת ניל"י ולחנה סנש וחביבה רייק הצנחניות במלחמת העולם השנייה.
כל הדמויות הללו היו נשים שהקריבו עצמן על מזבח הרעיון או האידאה, בין שתפסו יוזמה ובין שהיו קורבנות של המקום והנסיבות.
ומאז אין אנו שומעים על נשים גיבורות.
האם זה מתוך שיכחה, או שמע חסר לנו ההיבט ההיסטרי על מנת להפוך את מעשיהן לסיפור הרואי.
האם סיפורן של הנשים מאז לא היה מספיק על מנת לחנך לאורו או ליצור מיתוס? שהרי סיפורי גבורה נוצרו על מנת לחנך ולכן במקרים רבים אנחנו מקבלים סיפור ארכיטיפי שמייצג את המעשה ואת הגבורה.
מי הן אותן גיבורות אלמוניות שנעלמו מעל דפי ההיסטוריה?
יצאתי לחפש בנבכי האינטרנט.
כתבתי בגוגל: "מהי גבורה" וקיבלתי בעיקר מערכי שיעור של משרד החינוך.
אבל באחד מהם הופיעו מספר נשים "גיבורות" שעליהן ממליץ האתר ליצור דיאלוג.
אחת הנשים הללו שמה: בלה בליסימה.
מכיוון שלא היכרתי את השם הזה חיפשתי שוב בגוגל וקיבלתי שיר נפלא על אשה אחת ירושלמית שעשתה מעשה ועמדה בגבורה מול המון זועם שרצה לעשות לינץ במחבל שדקר שני תלמידים בקניון בירושלים והיא הגנה עליו בגופה.
חברי להקת הדג נחש נפעמו מהסיפור, לקחו את הכרוניקה העיתונאית והוסיפו לזה מילים שלהם:
בלה בליסימה / הדג נחש
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור ראוי
יום שלישי, 12 במאי, 1992
יוצאת אישה מביתה בירושלים
יום רגיל סטנדרטי לא מיוחד כמו כל הימים
הרחוב היה מלא ילדים היתה שביתת מורים
באותה שעה ממש מחבל נאלח
משליך סכין מטבח איתה דקר שני נערים חפים
עוד פיגוע מטורף אכזרי
עוד פיגוע לאומי
הוא פותח במנוסה כי אחריו דולק המון
שתופס אותו כעבור מספר שניות בתוך חניון
עשרות אנשים בועטים בו הם רוצים לסגור חשבון
אני לא שופט אותם, זה מקרה בלי הגיון
זה מצב פגום, עגום, ארור, לא ברור
אבל אז מגיעה האישה ומשנה את סוף הסיפור
כי על המחבל היא מיד נשכבת ומגוננת בגופה
על טרוריסט אבל גם אדם שבלי גּוּפָהּ היה גּוּפָה
"אני לא מבין, לא פחדת עם מטורף מתחתייך וההמון כה קרוב?
לא היה קל יותר לקום ולעזוב?"
ענתה לעיתונאי שלא היה לה זמן לחשוב
ענתה לעיתונאי שלא היה לה זמן לחשוב
המקרה של האישה הזאת נחרט לי בראש
מאיפה הכח לשכב בלי לזוז, בלי לחשוש
שואל את עצמי מה הייתי עושה במקומה
לו בדיוק באותה שעה הייתי נקלע לסביבה
ברור לי שלא הייתי בא ובועט
אבל אם להיות הגון ולומר את האמת
לא נראה לי שהייתי מסוגל לנהוג כמוה
הרבה יותר מתאים לי לקום ולברוח
או מקסימום לנסות למצוא שוטר או משהו
אבל היא שכבה שם עד שכוחותיה תשו
עשרים דקות היא חטפה שם בעיטות
הילדים שלה ראו ולא הפסיקו לבכות.
הגברת לסמל לא הפכה
ושמה נמחק למעשה מהתודעה.
אין בול שלה
אולי כי ישראל עוד בְּשֶׁלָּהּ ולא בְּשֵׁלָה
לאמץ לחיקה גיבור
שגבורתו לא מלחמתית, גיבור
שגבורתו היא לא צבאית, גיבור
שגבורתו רק מוסרית,
גיבור אישה, ועוד חרדית.
דעי לך אישה יקרה שלא שכחתי
את סיפור גבורתך לעצמי הבטחתי
שזה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור איתו ראוי ילדים לחנך
זה סיפור ראוי
זהו סיפור אמיתי על גיבורה שלא קשרו לה כתרים ולא יצרו סביבה מיתוס, משום שבסך הכל היא נשארה נאמנה לחינוך אותו קיבלה שעזר לה להשאר "אדם" דווקא בסיטואציה הכל- כך חריפה.
ולכן אני מדליקה לכבודה נר בחנוכה.
עוד לחג >
