דותן ברום
הנרות הללו שאנו מדליקין
חגי ישראל, כחגי אומות העולם כולו, הם שכבות על שכבות של מיתוסים ופירושים. כל דור ודור מוסיף על הדורות שקדמו לו מיתוסים חדשים ומפרש מיתוסים ישנים, בהתאם לערכים המובילים אותו. כל דור בורר לו מתוך מסֹרת החג את הרצוי לו, ויש שדור יוצר מסֹרות יש מאין.
מזמן לזמן, מועד חדש בא לעולם – ארוע כה מרעיש בחיי הדור, עד שהפך לאנדרטה שיש להזכיר בכל שנה ושנה, לספור שיש לחנך את דורות העתיד לאורו. טיבם של חגים, ואין חגי ישראל יוצאים מכלל זה, להיות בקעות ועמקים בנוף השנה, אליהם זורמים המועדים הקרובים אליהם, אלו שנמצאים מעבר לקו פרשת המים של התאריך או התמה.
אם נביט לעֹמק, אל מרכזו של חג, זה שמעבר לכל שכבות הדורות, נגלה שנקודת הראשית שלו כמעט תמיד היא יחסי האדם והטבע. חגי ישראל, ביסודם, הם פירושו של העברי הקדום את העולם, ונסיונה של קהילה להשפיע על העולם הסובב אותה.
כך גם חג האורים. הימים הם ימי סוף כסלו. קור נושב על העולם וחֹשך על פני תהום. הימים הולכים ומתקצרים, וגם הירח פוחת והולך. דומה שהאפלה תכבה את האור בקרוב, שהלילה יבלע בלועו השָחֹר את אור היום. פחד אוחז בעברי הקדום המביט בשמים המתכהים מוקדם יותר בכל ערב. ומה אם יעלם האור לגמרי? מה אם לא ישוב יותר? האפלה מאימת לזעזע את מוסדות תרבות האדם (ולא לשווא הטיל אלהינו חשכה על המצרים במצרים). בפני האדם נותרו שתי ברירות – הראשונה, להכנע לחשך. השניה – להדליק אור בעולם. העברים, כמו מרבית עמי העולם, בוחרים בברירה השניה. וכך, מדליק העברי הקדום נר בערב כ"ה בכסלו ומקווה להאיר תבל ומלואה. בערב הבא, משגִּלָּה שהאור ממשיך ומתמעט, הוא מדליק שני נרות, וכך הלאה, הוא מוסיף עוד ועוד אור מדי ערב עד שהדליק שמונה נרות בערב א' בטבת. באותו ערב קורה הקסם – זהו הרגע הגורלי בו הדליק האדם די אור ועלה בידו לסובב גלגליו של עולם. הירח מתחיל להתמלא. הימים מתחילים להתארך. שב האור.
הימים חולפים והמנהג משתרש. בכל שנה באותו התאריך מדליקים העברים (ולימים – היהודים) את נרותיהם. כשמועד חדש בא לעולם – חגיגת מסיק הזיתים, הוא נטמע בחג האורים (התאריך קרוב מספיק והתמה של חגיגת הפקת שמן הזית, המספק בסיס למנורות השמן, נטמעת בתמה של השבת האור). דור הולך ודור בא וכל דור מוסיף מפירושיו ומספוריו – נס פך השמן וההצלה האלהית בגולה, מרד המכבים והתחיה הלאומית בימי הציונות.
הפירושים משתנים. הספורים מתחלפים. דור דור וחנוכה שלו. אבל כך או אחרת, בכל שנה ושנה מדליקים בית ישראל שמונה נרות בחֹשֶך ומאירים את העולם.
עוד לחג >
