כחודש ימים עבר מאז בואך הנה, כחודש וחצי מאז באו הראשונים. אנו עומדים לפני כ' תמוז, יום האזכרה להרצל [שנפטר ב 3.7.1904]. והנה חדשה: "הגליל התחתון" החליט לערוך השנה את האזכרה בכנרת. משום מה? משום שנאה לערוך אזכרה למנהיג על אדמת הלאום. משום שזו הנקודה הישובית היחידה אשר להסתדרות הציונית. משום שכדאי לערוך טיול כללי לנקודה חדשה זו. משום ששם כנרת מושך. ראה! הנה הם נוהגים על פרדות, על חמורים, בעגלות, בקרונות, ברגל. למאות הם באים. ראשיהם עטורים מטפחות לבנות וחבל שחור מהדק אותו אל הראש. באות גם נשים. קהל גדול מישובים שונים. מביאים איתם אוכל. מבקרים את הנקודה. מטיילים על שפת ים כנרת. עוברים את הירדן. מטיילים על השטח אשר נפרד אח"כ מכנרת והיה לדגניה. חוזרים אל הנקודה, אל החדר היחידי. שותים תה. אוכלים, מסדרים בימה ועורכים אזכרה. מי מדבר? מדבר פייטלסון מיבנאל, מדבר בעיקר המורה [אשר] ארליך מכפר תבור. הוא בייחוד במצב רוח טוב, אופטימיסט הוא. הוא רואה בנקודה זו התחלה טובה. ראשית התגשמותו של חלום הרצל. איך שהוא, והושרתה רוח חגיגית.