בשנת 1915 היה יוסף טרומפלדור סגן מפקד "גדוד נהגי הפרדות" (Zion Mule Corps) שלקח חלק במערכת גליפולי. במהלך המערכה ציינו חיילי הגדוד את יום כ' בתמוז. הנה התיאור מיומנו של טרומפלדור:

 

VII.2.

ארבע אחה"צ.

היום אנו חוגגים את יום כ' תמוז. את העבודות הרגילות בחפירות לא עשינו היום. אמש בערב התפללו אחדים ביחידות. היום סידרנו אזכרה בציבור. באחת-עשרה היה פראד [מסדר]. נסתדרו שתי הרוֹטוֹת [פלוגות]. מלבושי-חג, מגולחים למשעי, השראת-חג. אני בארתי להם את ערך היום. סיפרתי להם מעט על הרצל ועל הציונות (יש כאלה, בפרט בין הספרדים, שלא שמעו כלום לא על הרצל ולא על הציונות). הטעמתי והדגשתי, שגדודנו משמש למטרתה של ציונות מדינית זו; משמש באופן שלא השתמשו בו יהודים זה רבות בשנים... ציינתי, בסוף, שהרצל מת, ואנו חוגגים את יום-מותו, מפני שכל חיי הרצל עד מותו ועד בכלל הנם התחלה לחיים חדשים אצל העם העברי. אחר כך הוכנסו הצעות: א) לנַדב את המשכורת היומית ל"קרן הקיימת" (לרשום את הגדוד בספר-הזהב); ב) לערוך חגיגה בנשף; ג) להתפלל "אל מלא רחמים" על קברו של רוטמאן [מחללי הגדוד] לנשמת הרצל ולנשמת חברינו שנפלו חלל; ג) להודיע בעתונים היהודים את דבר-אזכרתנו. כל ההצעות נתקבלו. מיד הלכנו לקבר רוטמאן (הסמוך) והתפללנו. אחר כך נתפזרנו מתוך מצב רוח חגיגי.

שש וחצי לפנות ערב.

כבר עוּבּדה תוכנית לחגיגתנו. בעוד חצי-שעה נפתח. התרוממות-הרוח גדולה. באו לחגיגה רבים מחיילינו העובדים בחלקי-הצבא האנגלים. נרשמים להתחרוּת. צוחקים, מתבדחים. מצב-הרוח טוב מאוד, למרות מה שהפצצות והשרפנלים [פגזי רסס נגד אדם] מתעופפים, שורקים (אמנם, לא קרוב ביותר).

10 בערב.

...

חגיגתנו עברה בהצלחה. פתחו בשירת "התקווה" במקהלה. אח"כ – מרוץ של התחרות. התחרו שמונה אנשים. הפרס הראשון (חתיכת סבון טובה וחפיסה של סיגריות) קיבל כ. הצעיר. הפרס השני (קופסת ריבה) קיבל ס. (בחור סימפטי מאוד). אחר כך נערכה התחרות ברכיבה על פרדות. רכבו 11 איש. אחדים נפלו לארץ. הפרס הראשון (בקבוק יין ארץ-ישראל) קיבל ד. ; הפרס השני (חפיסה של טבק) קיבל ס. הנומר השלישי היה מרוץ בתוך שקים. השתתפו שבעה אנשים. הִתחרוּת זו בידחה ביותר את דעת-הקהל, באשר אנשי הספורט הללו נעצו לא פעם את חוטמם בקרקע. הפרס הראשון (טבלא של שוקולדה) קיבל כ. הצעיר; הפרס השני - ס. לאחרונה, הנומר הרביעי – התאבקות צרפתית. התאבקו שני זוגות. י-קי הפיל את כ. הצעיר וקיבל בעד זה תופינים לתה. צ. הפיל את ש.מ. וקיבל קופסה של ריבה. הקולונל בא בסוף והביע את צערו על שלא היה נוכח מהתחלה. היה מאוחר, חושך, והוכרחנו לגמור בלי הנומרים האחרונים המיועדים: קליעה למטרה מאקדוחים, הריקודים הארץ-ישראלים "הורה" ו"רונדה" וכו'. הבחורים נתפזרו שמחים ומזורזים. הנה גם עתה הם שרים שירים עברים, בטעם, ברגש (ביחוד עולה יפה קולו של ה-י). כאילו יבכו על דבר מה, יתגעגעו וישאפו לדבר מה נעלה... ניתך מטר – והשירה משתפכת כה עצובה, ועם זה כה משלימה וכה מושכת. מה טוב לנפש! מה נלחץ הלב! - - -