היום הראשון למבול - לפי המשתמע מן המקרא ל"ג בעומר הוא היום הראשון למבול: "בשנת שש מאות שנה לחיי נוח בחודש השני (אייר) בשבעה עשר יום לחודש הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" (בראשית ז' י"א). באותו יום נכנסו נוח במשפחתו לתיבה, כלומר מי"ח באייר היו נוח ומשפחתו ובעלי החיים בתיבה.

 

יום צום לזכר תבוסת יהושע בעי, על פי אחד מן הפיוטים מימי הביניים.

 

ביום זה החל המן לרדת על בני ישראל, ולכן נקבע כיום שמחה.

 

יום תחילת המרד הגדול ברומאים בשנת 66 לספירה (לפני חורבן בית שני) לפי יוסף בן מתתיהו בי"ז באייר: "רבים עמדו על גגות הבתים והמטירו משם אבנים על ראשי הרומאים..." (יוסף בן מתתיהו מלחמות ב' ט"ו, ה'). ובאותו ערב אור לי"ח באייר (ערב ל"ג בעומר) הדליקו משואות בראשי ההרים כדי להודיע על ראשית המרד. יש הקושרים בין הדלקת המשואות הללו לבין מנהג הדלקת המדורות בל"ג בעומר.

 

גזירות תתנ"ו - בימי מסעי הצלב בשנים 1096 – 1146 התרחשו פרעות וגזירות על יהדות אשכנז בימים שבין פסח ועצרת והם נקבעו לימי אבל בקהילות רבות. אלפים ורבבות מבני ישראל נהרגו בתקופה זו ומתו על קידוש השם.