קינת דוד
שמואל ב', א, י"ז-כ"ז
וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל: אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים. אַל תַּגִּידוּ בְגַת, אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם - וּשְׂדֵי תְרוּמֹת: כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים - מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים - קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן, לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר; וְחֶרֶב שָׁאוּל, לֹא תָשׁוּב רֵיקָם. שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ; מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ. בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל - אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה; הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן. אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים, בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה - יְהוֹנָתָן, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. צַר לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן - נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים. אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים, וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה.