חג זה המסיים את חג הסוכות וחותם את חגי תשרי, ידוע בציבור כיום שמחתה של התורה. המעניין הוא שקישור זה בין יום טוב האחרון של סוכות ובין סיום התורה הינו קישור מאוחר יותר מתקופת הגאונים.

במקרא עצמו נקרא החג "עצרת" :"ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו…" חז"ל המשילו יום זה לאדם אשר חגג עם ילדיו שבעה ימים וכאשר הגיע הזמן להפרד ביקש מהם להישאר עימו יום אחד נוסף כיון שקשה עליו הפרידה מבניו האהובים, כך גם בחג הסוכות זמן שמחתינו, לאחר שבעה ימים יחד עם הקדושה באותה סוכה מבקש ה' כביכול להישאר יום אחד נוסף עם בניו...

כיום נקרא היום האחרון של סוכות בארץ ישראל חג שמחת תורה ]בחו"ל נוהגים שני ימים טובים ולכן היום השמיני נקרא שמיני עצרת והתשיעי נקרא שמחת תורה] ביום זה מסיימים לקרוא את התורה כולה ומתחילים מיד לקרוא מבראשית.

בעבר היו קיימים שני מנהגים שונים לגבי סיום קריאת התורה. מנהג ארץ ישראל היה לסיים את התורה אחת לשלוש שנים, מנהג בבל היה לחלק את התורה לפרשות כמספר השבתות של השנה ובכל שנה לסיים מחזור שלם של קריאה בתורה.

מנהג זה הפך המרכזי בכל תפוצות ישראל ועל פיו אנו נוהגים גם כיום.

 

הקפות:
על מנת להביע את השמחה אותה חשים לתורה, נהגו בקהילות ישראל את מנהג ההקפות. מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש למרכז בית הכנסת והקהל כולו מקיף את הבימה 7 פעמים.

בכל הקפה רוקדים ושרים שירי קודש שונים.

טעמים שונים נאמרו על מנהג זה:

יש אשר רואים את 7 ההקפות כנגד 7 האושפיזין [אורחים בארמית] אשר הוזמנו לסוכה בשבעת ימי החג: אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרון ודוד.

יש אשר כתבו כי 7 ההקפות הן זכר ל7 ההקפות אשר הקיף יהושע את חומות יריחו, הקפות אשר גרמו כזכור לנפילת החומות. על פי דעה זו אנו מביעים תקווה כי החומות בין עם ישראל ובין אלוקים יפלו לאחר ההקפות עם ספרי התורה.

 כל הקהל כולו שותף להקפות והשמחה בהם רבה. דגש רב מושם על שיתופם של הילדים הקטנים בהקפות וכיום ניתן לראות ילדים עם ספרי תורה קטנים, ודגלים מיוחדים לכבוד החג. המטרה היא לחבב את התורה על הילדים על מנת שירצו ללומדה.

[זיכרון מעניין לתשוקתם של הילדים לגדל מיוחד ניתן לקרוא בסיפורו המפורסם של שלום עליכם "הדגל", סיפור בו גיבורו הידוע טופל'ה טוטוריטו חסך פרוטה לפרוטה על מנת לקנות דגל עם תפוח ונר לשמחת תורה.]

בד"כ נער אשר גילו פחות מגיל 13 איננו רשאי לעלות לתורה אולם בשמחת תורה תקנו עלייה מיוחדת לנערים, עליה בה מסתופפים כל הילדים בבית הכנסת תחת טלית [חופה…] ומבוגר עולה עימהם וקורא עימהם את הפסוקים בהם בירך יעקב את בניו של יוסף לפני מותו "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי…" עליה זו נקראת עליית "כל הנערים".

 

על חתנים ועל כלות:

בפי חז"ל נקראה התורה כלה ועם ישראל חתן. משל ליחסי האהבה השוררים בין העם ובין תורתו הקדושה.

מתוך משל זה התפתח הנוהג על פיו העולה לתורה אשר זוכה לסיים את קריאת התורה כולה נקרא "חתן תורה" והעולה אשר זוכה להתחיל את התורה מבראשית נקרא "חתן בראשית".

נהגו בקהילות ישראל לכבד את חשובי הקהל בעליות אלו. אותם עולים חשובים לא "יצאו בזול" ממעמד מכובד זה והיו מזמינים את הקהל כולו לקידוש חתנים, כלומר לסעודה גדולה בה הודו לקהל כולו על הכבוד אשר נפל בחלקם לסיים את התורה ולהתחילה מחדש.

בעבר אף היו מנהגים בקהילות שונות ללוות את החתנים בצאתם מבית הכנסת ולפרוש מעליהם חופה, ממש כשם שאנו נוהגים היום בשמחת הנישואין כאשר אנו פורשים חופה מעל ראשי החתן והכלה.

 

סופו של התהליך:

בשם גדולי החסידות אומרים כי ראש השנה , יום הכיפורים, חג הסוכות הם כולם הכנה לחג שמחתה של תורה. הווי אומר יום זה הינו השיא של כל חגי תשרי. אם נרצה יש כאן מסר להמשך השנה. עומדים אנו בפני תקופת החורף, תקופה בה הימים מתקצרים והלילות מתארכים, תקופה בה הקור והקדרות שולטים בכל. חג שמחת תורה הוא תחנת הדלק האחרונה לפני המסע הארוך והקשה אותו אנו עתידי לעבור. עברנו תחנות שונות, את אימת הדין של ימים נוראים, את בקשת הסליחה והמחילה של יום הכיפורים ואת שמחת חג הסוכות. שיאה של השמחה היא שמחת התורה שמחה אשר אמורה להאיר את הלילות הארוכים של החורף עד תחילתו של האביב.