יהושע רבינוב
חג הביכורים בגבת
22 במאי 1963
והוא מועד ראשית הקיץ הגדול. מועד בשילותן של תבואות החורף ותחילתם של פירות וירקות מבכירים בבוסתן ובגינה.
אם צבעו השולט של חג הפסח הוא הצבע הירוק - הרי בחג הביכורים משמשים יחד הזהוב עם הירוק. שיבולים אלה שאומרים שירה בניסן - הרי בראשית סיון הם מרכינים מלילותיהן ומחכות ומחכות לסכין הקוצרת.
העשבים הירוקים הופכים גם הם צהובים בעונה זו, והצוהב שלהם הוא צוהב של קמילה, כי הייתה בהם נשמתם הצורבת של החמסינים.
מזגי האוויר היו נתונים עד עתה לחילופים קיצוניים - עומדים בחודש זה להתייצב כי הדרך לקיץ פתוחה. עוד מעט ורוחות המזרח לא יוסיפו לפקדנו ונהיה נתונים רק לחסדן של רוחות המערב.
היום יהיה הולך ומתארך עוד ואורו הלבן והמסנוור של הקיץ ימלא את חלל השדות והגנים. אך הגונים הירוקים של הגנים וחלקות הפרדס יהיו כל הזמן מעניקים לאדם תחושה של רווחה מנגד לשטחי השלפים הפורשים את שממונם המייגע.
חג הביכורים, חג ראשית השילומים לעמלו של האדם, וכביתר החגים הגדולים טבוע בו זכרונו ההיסטורי. הוא עולה אלינו מן ספר הספרים שלנו. מן שולי שדמות בית לחם שבמגילת רות האגדית. ברוח הצפונית העוברת בלחש בשדות הדגן הבשלים – צרורה גם רוח קדומים מבושמת בבושם זכרונות מאז, רוח קדומים זו מרעידה מיתרים סמויים בנפשנו. האם לא הגיע הזמן להוציא את נשמת החג הזה למרחב העברי של ימינו ולהפנות את המוני חוגגיו אל אופק החזון הנטוי על שדות שבצוותא?
והוא מועד ראשית הקיץ הגדול. מועד בשילותן של תבואות החורף ותחילתם של פירות וירקות מבכירים בבוסתן ובגינה.
אם צבעו השולט של חג הפסח הוא הצבע הירוק - הרי בחג הביכורים משמשים יחד הזהוב עם הירוק. שיבולים אלה שאומרים שירה בניסן - הרי בראשית סיון הם מרכינים מלילותיהן ומחכות ומחכות לסכין הקוצרת.
העשבים הירוקים הופכים גם הם צהובים בעונה זו, והצוהב שלהם הוא צוהב של קמילה, כי הייתה בהם נשמתם הצורבת של החמסינים.
מזגי האוויר היו נתונים עד עתה לחילופים קיצוניים - עומדים בחודש זה להתייצב כי הדרך לקיץ פתוחה. עוד מעט ורוחות המזרח לא יוסיפו לפקדנו ונהיה נתונים רק לחסדן של רוחות המערב.
היום יהיה הולך ומתארך עוד ואורו הלבן והמסנוור של הקיץ ימלא את חלל השדות והגנים. אך הגונים הירוקים של הגנים וחלקות הפרדס יהיו כל הזמן מעניקים לאדם תחושה של רווחה מנגד לשטחי השלפים הפורשים את שממונם המייגע.
חג הביכורים, חג ראשית השילומים לעמלו של האדם, וכביתר החגים הגדולים טבוע בו זכרונו ההיסטורי. הוא עולה אלינו מן ספר הספרים שלנו. מן שולי שדמות בית לחם שבמגילת רות האגדית. ברוח הצפונית העוברת בלחש בשדות הדגן הבשלים – צרורה גם רוח קדומים מבושמת בבושם זכרונות מאז, רוח קדומים זו מרעידה מיתרים סמויים בנפשנו. האם לא הגיע הזמן להוציא את נשמת החג הזה למרחב העברי של ימינו ולהפנות את המוני חוגגיו אל אופק החזון הנטוי על שדות שבצוותא?
עוד לחג >
