האחד
במאי
> רקע
> סיפור החג
האחד במאי הוא חג הפועלים הבינלאומי. במהלך המאה ה-19, עם התפתחותה של המהפכה התעשייתית, הלך ונוצר בכל ארץ מתועשת מעמד של פועלים, עובדים שכירים, הנקרא בלעז פרולטריון. הפועלים היו נטולי זכויות, עבדו 12 שעות ביום ויותר, נוצלו על ידי מעסיקיהם וקיבלו שכר שהספיק בקושי לצרכיהם הבסיסיים - הפועלים החלו להתאגד, על מנת לתבוע ביחד ממעסיקיהם תנאי עבודה טובים יותר. בהדרגה, בזכות מאבקים עיקשים שכללו הפגנות, עיצומים, שביתות ומשא-ומתן עם המעסיקים, זכו העובדים ביותר ויותר הישגים וזכויות. למרות זאת, עד היום מרבית העובדים בארץ ובעולם עדיין מנוצלים ומעוטי זכויות, וגם מבעלי השכר גבוה יחסית תמיד מופקע חלק גדול לטובת הרווח של המעסיקים. יתר על כן, גם עובדים מאוגדים ובעלי זכויות נמצאים במאבק מתמיד לשימור מעמדם כנגד ניסיונות המעסיקים לשחיקת שכרם, לצמצום זכויותיהם, ואף לפיטוריהם, כדי להחליפם בעובדי קבלן זולים, חלשים ולא מאוגדים.
לעיתים היו מאבקיהם של העובדים עקובים מדם. ב-1886 הכריזו ארגוני העובדים בארצות הברית על שביתה כללית בדרישה לקיצור יום העבודה לשמונה שעות. השביתה נפתחה באחד במאי ובמהלכה התקיימו הפגנות עובדים בכל המדינה. בשיקגו פתחה המשטרה באש לעבר המפגינים. עשרות עובדים נהרגו ונפצעו, וכמה אף נשפטו והוצאו להורג. מאז מציינים העובדים את האחד במאי כחג הפועלים, שבו שובתים מעבודה, מקיימים אספות ומצעדים למען זכויות העובדים, שרים את המנון מעמד הפועלים – 'האינטרנציונל' – ומניפים את הדגל האדום לזכר אלו ששפכו את דמם במאבק.
> החג בציונות
לתנועה הציונית הצטרפו מאז ימיה הראשונים פועלים יהודים, ששלבו את מאבקם נגד ניצולם כפועלים עם מאבקם נגד אפלייתם כיהודים. הם התארגנו כמפלגת 'פועלי ציון' בהסתדרות הציונית, ויצרו את זרם הציונות-הסוציאליסטית, שבהמשך הפך לזרם המרכזי והמוביל בתנועה הציונית. הפועלים הציונים ראו עצמם כחלק ממעמד הפועלים הבינלאומי, לפי הסיסמא "פועלי כל הארצות התאחדו". פועלים ציונים, כפועלים יהודים אחרים, השתתפו באירועי האחד במאי בארצות השונות כבר מראשיתם. ב-1906 ציינו לראשונה 'פועלי ציון' את האחד במאי בארץ-ישראל. מאז ואילך הפך יום זה ליום חג מקובל בתנועת הפועלים הארצישראלית, במושבות, בערים ובהתיישבות העובדת. היו שנתנו לו שמות יהודיים כמו 'ראש השנה לעבודה' (דוד קלעי) או 'ראש חודש מאי' (יוסף חיים ברנר)
עם הקמתה הפכה הסתדרות העובדים את האחד במאי ליום חגה, ובעצרות החג בערים הגדולות השתתפו זה לצד זה פועלים יהודים וערבים. בעשורים הראשונים לאחר הקמת המדינה היה האחד במאי לחג כמעט רשמי, ולעובדים ניתנה אפשרות לבחור בו כיום שבתון. משנות ה-80-70 של המאה ה-20, עם החלשות תנועת העבודה בישראל, דעך גם זוהרו של האחד במאי, אך מעולם לא פסקו לחלוטין מלציינו. בשנים האחרונות, עם התחזקותם המחודשת של איגודי העובדים ושל תנועות הנוער הציוניות-הסוציאליסטיות, שבים ומתעצמים גם אירועי האחד במאי, במיוחד בתל אביב, אך גם בערים נוספות.
