יום הרצל
> רקע
ב-כ' בתמוז תרס"ד (3.7.1904) הלך לעולמו בנימין זאב הרצל, מנהיג התנועה הציונית והוא בן 44. מותו הכה באבל את היישוב היהודי בארץ, והספדים גדולים נשאו לזכרו ביישובים השונים.
לאחר מותו, הוצע להנציח אותו בדרכים שונות: הקמת מוסדות חינוך, אגודה להתעמלות, בית עולים, שכונה, מושבה או עיר שייקראו על שמו. אחד ממפעלי ההנצחה הראשונים היה נטיעת "יער הרצל" בבן-שמן.
בשנת 1908 החליטו הפועלים במושבות הגליל התחתון לקיים אזכרה ביום פטירתו בחוות ההכשרה בכנרת, שנוסדה כמה חודשים קודם לכן. בשנים שעד למלחמת העולם הפכה האזכרה בכנרת ב-כ' בתמוז ל"חג הרצל" – חגיגה חקלאית שבה ציינו המתיישבים בגליל את הישגיהם, שבהם ראו את התגשמות חזונו של הרצל. כחלק מציון המועד, הקימו החוגגים בראש גבעת הכֶּרָכּ (תל בית-ירח) גל אבנים לזכרו – "גל הרצל", שנמצא כיום מעל בית העלמין של כנרת.
> סיפור החג
לאורך שנות הבנייה של היישוב בארץ עד להקמת המדינה, היה זכרו של הרצל מרכזי בתודעת הציבור. הגימנסיה העברית ביפו נקראה על שמו, העיר תל-אביב נקראה לפי שם התרגום העברי לספרו "אלטנוילנד", ובשנת 1924 הוקמה המושבה "הרצליה". כמעט בכל יישוב בארץ נקרא רחוב על שם הרצל. ביום השנה לפטירתו, ב-כ' בתמוז, נערכו כינוסים לזכרו.
עם הקמת המדינה, ממשלת ישראל החליטה להפוך את כ' בתמוז ל"יום המדינה" והתקיים בו מצעד צבאי, אלא שלאחר שנתיים הוחלט לבטל את "יום המדינה" ולאחד אותו עם יום העצמאות.
בקיץ שנת 1949 החליטה הכנסת על העלאת עצמותיו של הרצל לארץ, והוא נקבר בלווית המונים בחלקה שהוכשרה לכך בפסגת הר בירושלים, שנקרא מאז "הר הרצל", וסביבו הוקם בית הקברות הלאומי של מדינת ישראל.
עם השנים הלך ודעך ציון זכרו הציבורי של הרצל ב-כ' בתמוז, והמועד כמעט נשכח מלוח השנה.
> החג בציונות
בשנת 2004, לקראת שנת המאה לפטירת הרצל, חוקקה הכנסת את חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו). החוק קבע ש-י' באייר – יום הולדתו של הרצל – יהיה ל"יום הרצל". ביום זה יתקיים טקס ממלכתי בהר הרצל, ובבתי הספר יוקדש זמן ללימוד פועלו וחזונו. הכנסת מקדישה ב-י' באייר או בסמוך לו דיון מיוחד לזכרו של הרצל. קביעת המועד ב-י' באייר אפשרה את ציון זכרו של הרצל במוסדות החינוך, שב-כ' בתמוז אינם פעילים עקב חופשת הקיץ. בשנים האחרונות מתרחבת הנצחתו של הרצל בציבור, וגם טקסי האזכרה ב-כ' בתמוז בסמוך ל"גל הרצל" בכנרת חודשו.
