מדוע אסור שיום עצמאותנו יתבטא רק במנגל, ספריי ופטישים?
לכאורה יום העצמאות הוא החג הכי פשוט וקרוב אלינו, ועדיין אנו מתלבטים כיצד לחוג אותו.
האם מנגל, ספריי ופטישים מספקים אותנו? או שמא יש להוסיף תוכן ומשמעות לחג זה?
בסופו של עניין, מעבר לויכוחים ולעיתים לאי הנחת שיש לנו בנעשה במדינת ישראל שלנו, עלינו לברך על כך שאחרי אלפיים שנות גלות לעם היהודי ישנה מדינה משלו. ברכה זו צריכה לקבל ביטוי ביום החג. 'והגדת לבנך' – כדי שגם הדורות הבאים יכירו את קורות המדינה הצעירה, וכדי שגורל הריבונות הצעירה שלנו לא יהיה דומה לגורל הריבונויות הקודמות שהתפוררו תוך זמן קצר.
על כן, עם כל הטוב והשמחה שבמנגל, עלינו להוסיף נדבך של סיפור המעשה.
יש המציעים לקרוא ביום זה את מגילת העצמאות, המסמך המכונן של הולדת המדינה. אנו מציעים לקרוא טקס חג העצמאות של מכון שיטים.
וכך כתוב במבוא למגילת החג: בערב יום העצמאות נתכנס כולנו לחגוג יחדיו את חגה של מדינת ישראל. במהלך הערב נדליק שבעה נרות, המייצגים את המנורה – סמל המדינה. כל נר יודלק לכבוד אחד מן הרעיונות המלווים את המדינה בדרכה.
1) נר כיסופי גאולה – השאיפה להתקבצות עמנו בארץ ישראל.
2) נר ציונות ועליות – לכבוד אמהותינו ואבותינו מגשימי הציונות בראשיתה.
3) נר להגנה ומאבק – למאבק על הארץ ועל הנופלים בדרך.
4) נר למדינה – לכבוד המדינה שקמה והפכה למופת של הצלחה.
5) נר לבניין הארץ ושמירה על נופיה.
6) נר לתרבות הישראלית – שנרקמת ומעשירה את חיינו.
7) נר לשלום – שיבוא במהרה בימינו.