ערב שבת פרשת "שופטים" תשס"ח, השבת לפני עשר שנים, התחלנו לערוך בקיבוץ אורטל קבלות שבת.
מדי שבת בשבתו – שבת אחרי שבת, כחמש מאות קבלות שבת.
אין שום פעילות תרבותית באורטל, המבוססת על התמדה כזו – והכל על טהרת ההתנדבות, של צוות קבלת השבת, של המשפחות המובילות, של הנגנים.
אני רואה בקבלת השבת אחד הביטויים הנעלים ליופיה של אורטל.
****
אנו יישוב יהודי (אני מתנצל בפני משטרת הפוליטיקלי-קורקט על המילה הגסה). יש למהות הזאת משמעות שהיא מעבר לכך שכולנו בני עם אחד. יש לכך משמעות של זהות, של צביון, של תרבות וחינוך. החינוך, התרבות והערכים הקהילתיים שלנו, הם הביטוי ליהדותנו.
לוז התרבות האורטלית, הוא לוח השנה העברי. כל החגים, מראש השנה עד טו באב, ללא יוצא מן הכלל, נחגגים באורטל, ואנו מבטאים בהם את זהותנו היהודית ודרכם – את זהותנו הקהילתית, המשפחתית והאישית. הם הייחוד שלנו, הצביון המיוחד שלנו.
אולם לוח השנה היהודי אינו רק החגים, אלא גם מעגל פרשות השבוע. והזמן היהודי, הוא בעיקר זמן של הבדלה בין שבת לששת ימי המעשה. השבת אינה רק יום המנוחה לגוף ולנפש, אלא היא נוסכת את זוהרה על ששת ימי המעשה, מעניקה להם משמעות. וששת ימי המעשה, העמל והיצירה, מתנקזים אל השבת, שיאו של השבוע.
כל כך יפה שאנו, כקהילה, עוצרים לרגע, בין חול לקודש, ומציינים זאת – בשירה, בקריאה, בפרשת השבוע, בחידון, בהדלקת נרות, בקידוש על היין והחלה.
לא רבים משתתפים, לצערי, בקבלות השבת. אבל קבלת השבת ממלאת את המשתתפים בה במשמעות וגורמת להם להנאה. אני מאמין, שקבלת השבת משמעותית גם לאלה שאינם משתתפים בה באופן קבוע; גם לאלה שמשתתפים מפעם בפעם, גם לאלה שמגיעים לחדר האוכל ושומעים את השירה, גם לאלה שקוראים בפייסבוק ובמידף את חידת פרשת השבוע, ולאלה שרק יודעים שהיא קיימת. קבלת השבת מרוממת את קיבוץ אורטל כולו.
****
הייחוד של קבלת השבת באורטל, הוא האופי הקהילתי שלה. במקומות אחרים, שבהם מקיימים קבלת שבת, יש מובילים קבועים, מקצועיים. גם אנו יכולנו לנהוג כך. זה היה, בוודאי, מהוקצע ומקצועי יותר, אך הרבה פחות קהילתי.
הגישה שלנו היא הובלת קבלת השבת בידי משפחות – בכל שבוע משפחה אחרת. יש משפחות הנזקקות להדרכה וליווי, ואנו מלווים אותן בכיף. זה פחות מקצועי, פחות ידעני, אבל הרבה יותר קהילתי ולכן הרבה יותר יפה. מה יפה יותר מהעשיה הקהילתית ההתנדבותית הזאת?
וכך, משפחות מביאות אתן ניחוח שונה ומגוון, מנהגים משפחתיים ועדתיים, ניגונים ומנהגים. אלה שרים "אשת חיל", אלה שרים יחד את הקידוש וכן הלאה. ויש מי שפחות מתחברים לטקס המסורתי, ומוותרים על חלק ממנו, וזה בסדר. אחרים שמתקשים עם הדרשה לפרשת השבוע, ומבקשים ממני לדרוש במקומם, וגם זה בסדר. בחורף קבלת השבת היא אחרי כניסת השבת, ויש מי שלא מתאים להם להדליק נרות שבת אחרי כניסת השבת, וגם זה בסדר. הכל בפתיחות, בסובלנות, בפלורליזם, בקבלה הדדית. בכיף.
אפיון נוסף לקבלת השבת האורטלית, הוא הרב דוריות שלה. לא קל להתאים פעילות לילדים קטנים וגדולים ולמבוגרים. זה האתגר שלנו, ואנו די מצליחים בכך. למשל, חלוקת הסוכריות או העוגיות בסוף והחידות על פרשת השבוע, מקרבות את הילדים, לא רק לקבלת השבת, אלא גם לקריאת פרשת השבוע. מה שטרם פיצחנו, הוא את סוגיית הנוער והצעירים.
כחלק מן הקהילתיות, קבלת השבת מוקדשת גם לציון אירועים משפחתיים ואישיים – לידה, חתונה, חנוכת בית, החלמה ממחלה / פציעה ולהבדיל – אבל. לרוב, בהובלת קבלת שבת בידי המשפחה הנוגעת בדבר.
אנו משקיעים הרבה מחשבה בקבלת השבת, מחפשים איך לשפר ולצמוח. כמובן שאנו פתוחים לכל הצעה.
****
מדי שנה, בשבת זו, שבת פרשת "שופטים", אנו נוהגים לחגוג יומולדת בקבלת שבת חגיגית (לרוב בחי-טל). השנה דחינו את היומולדת ואיחדנו אותה עם יריד התרומה האזורית.
ערב שבת שובה (14.9) נערוך קבלת שבת אזורית לציון ארבעים שנה לאורטל ועשור לקבלות השבת.
****
כתב המשורר והעורך עלי אלון, חבר קיבוץ עין שמר, שהלך השנה לעולמו.
תהילים על הדשא הגדול
תְּהִלִים עַל הַדֶשֶׁא הַגָדוֹל בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בַּקַיִץ: חֲדַר-הָאֹכֶל שָׁט עַל הַדֶשֶׁא הַגָדוֹל כִּסְפִינָה מוּאֶרֶת חַלוֹנוֹת, הַיְלָדִים מְשַׂחֲקִים עַל הַדֶשֶׁא. הַהוֹרִים בְּחֻלְצוֹת לְבָנוֹת מְשׂוֹחֲחִים בְּנַחַת עַל הָרַחֲבָה. הָעֶרֶב פּוֹרֵשׁ אֶת כְּנָפָיו כְּדוֹגֶרֶת הַמַכְנִיסָה אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ תַחַת כְּנָפָה. בִּשְׁבִילִי זוֹ הַשָׁעָה הַיָפָה בָּעוֹלָם. בַּיְקוּם כֻּלוֹ. רַק אֶתְמוֹל שִׂחַקְתִי כָּךְ גַם אֲנִי (חֲדַר-הָאֹכֶל שָׁכַן אָז בִּצְרִיף עִם עֵץ הַפִּלְפֵּל הָרֵיחָנִי נוֹטֵף הַשְּׂרָף) הַיוֹם מְשַׂחֵק כָּאן בְּנִי וּמָחָר נֶכְדִי - -
פורסם לראשונה בבלוג של אורי הייטנר - https://heitner.wordpress.com/