ט"ו בשבט הוא דוגמא יפה לשינויים והחידושים שעברו חגי ישראל. שינויים שלא פעם היו פשוט "השאלה" מחגיגה אחרת שראו היהודים אצל שכניהם או במקרה שלנו, בעיתון.
איך הגיעו הנטיעות לט"ו בשבט?
נהוג לייחס את מנהג הנטיעות בט"ו בשבט למורה והסופר זאב יעבץ, שלפי המסופר, יצא בשנת 1890 עם תלמידיו מזכרון יעקב לטעת עצים. אך למעשה אין לכך עדות מדויקת. לא ידוע שהנטיעות הפכו למנהג קבוע או שהתפשטו למקומות אחרים. מאמר עכשווי של ד"ר חזקי שהם [1] חושף מקור אחר ומפתיע למנהג הנטיעות.
ב-1888 כתב יעבץ במאמר: "למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נתן ה' לאבותינו לשבוע מטובם ולהתענג על יפים, יש לבית הספר לעשות יום טוב, את היום אשר נועד מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות, את חמשה עשר בשבט... ככל אשר יעשו בארצות אירופא בראשון לחודש מאי."
מעניין לראות שמקור ההשראה היה דווקא מנהגי 1 במאי באירופה, שצוין כחג האביב עוד לפני שהפך ל-'חג הפועלים'. ממקורות אחרים עולה שמנהג הנטיעות הושפע מתרבות אחרת: בשנת 1894 פורסמה בעיתון 'המליץ' ידיעה אודות 'Arbor Day', יוזמה שהחלה במדינת נברסקה בארה"ב והתרחבה למקומות נוספים, לציון חג נטיעת עצים. בעקבות הידיעה פורסם טור בו הוצע לאמץ את הרעיון ולייסד חברה לנטיעות בארץ ישראל, מכיוון ש: "גם החג 'Arbor Day' לא חדש הוא לנו ושמו 'ראש השנה לאילנות', אשר חג גדול היה לאבותינו ונכבד הוא גם לנו."
וכיצד הפך ט"ו בשבט בכל זאת לחג הנטיעות בישראל?
בשנת 1904 פרסם המורה והסופר חיים אריה זוטא בעיתון 'השקפה' מאמר בשם 'חמישה עשר בשבט', בו תיאר את חג ה-Arbor Day ב-'חדר המתוקן', בית הספר העברי המודרני בעיר יקטרינוסלב. זוטא שימש כמורה בבית ספר זה, ובמאמרו הביע צער על כך שתלמידיו נטעו ביום זה עצים על קרקע זרה. לדבריו: "החג הוא שלנו וזמנו בחמישה עשר בשבט – והם החליפוהו ביום אחר ומתפארים כי להם הוא. [...] הם המבינים את ערך החג הזה – ר"ה לאילנות [...]
ומאז הייתי מתגעגע לר"ה לאילנות ממש, לנטיעות אילנות באדמה טהורה, אדמה חביבה ויקרה!"
זוטא עסק בהוראה גם בארץ, ובאסיפה הכללית השנתית של הסתדרות המורים בשנת 1906 הציע "לחוג את ט"ו בשבט, מפני שהוא חג האילנות, חג הטבע", ו-"להטיל חובה לעשות חג נטיעת עצים בט"ו בשבט בכל בתי הספר."
בשנת 1907 התקיים טקס הנטיעות הפומבי הראשון בארץ בט"ו בשבט, כאשר כ-300 תלמידים מבתי הספר ביפו יצאו לטעת עצים בבית הספר החקלאי מקווה-ישראל.
-------------
[1] חזקי שהם, 'מן העיר — ומן הכפר?' על היווצרות הנטיעות הטקסיות בט"ו בשבט, מתוך ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל - היסטוריה, תרבות, חברה, חוברת 22, אביב תשע"ד, 2014, ע"מ 32–33
[2] לערות – לשלב, לשזור.