לפי המסורת הנוצרית הסעודה האחרונה של ישוע ותלמידיו בירושלים היתה למעשה ליל הסדר שקיימו, ולמחרת הוא הוסגר לידי הרומאים ונצלב.
ציון חג הפורים באדר, המועד שעפ"י המגילה נועד לרצח היהודים, שסופו שהיהודים הרגו בעצמם את אויביהם והסירו את הסכנה, תורם להדחקת הדמיון הרב והמעניין בין מות המן לצליבת ישוע.
אם נבחן את לוח הזמנים במגילת אסתר נגלה שההכרעה להציל את היהודים ולתלות את המן כלל לא התרחשה באדר. הפקודה על השמדת היהודים, שנועדה להתקיים בחודש אדר, התפרסמה בשושן הבירה ב-י"ג בניסן. בו ביום (י"ג בניסן) קבעה אסתר שלושה ימי צום (חז"ל היו מודעים היטב לבעיה של קביעת יום צום החל בערב פסח ובחג הפסח עצמו) לפני שתתייצב מול המלך אחשוורוש. המשתה הראשון שאליו הזמינה אסתר את המלך ואת המן התקיים בערב ט"ז בניסן (שהוא גם ערב פסח שני של גלויות). ביום המחרת, נאלץ המן להוליך את מרדכי בבגדי מלכות, ובתום אותו היום סיפרה אסתר למלך על מזימת המן, והמן נתלה על העץ שהכין למרדכי. נשמע לכם מוכר? אויב המשטר והיהודים שנתלה בבוקר שלאחר ליל הסדר?
המונח 'תליה' בעברית של ימינו מתייחס להוצאה להורג בחנק על לולאת חבל, התלויה מגרדום. אך בתקופות קדומות יותר דבר זה לא היה ברור כלל. בתרגום אונקולוס, תרגום התנ"ך לארמית במאה השלישית לספירה, תורגם הפסוק מספר דברים, כ"א, כ"ב:
"וְכִי־יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט־מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל־עֵץ."
כך: "וארי יהי בגבר חובת דין דקטול ויתקטיל ותצלוב יתיה על צליבא"
גם בתוספתא על מסכת סנהדרין כתוב:
"היה רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר "כי קללת אלהים תלוי"? לשני אחים תאומים דומין זה לזה, אחד מלך על כל העולם כולו ואחד יצא לליסטייא. לאחר זמן נתפס זה שיצא לליסטיא והיו צולבין אותו על הצלוב."
מסתבר שלפי הפרשנים היהודים, עוד לפני ישוע, כבר המן נצלב בחג הפסח. הנוצרים חשדו שהיהודים מנסים ליצור קישור שלילי ישוע להמן, כדי למנוע מעשים שעלולים להתפש כלעג לנוצרים.
למרות זאת, הדמיון בין המקרים לא נעלם גם מעיניהם של הנוצרים, וציירים נוצרים ציירו את תליית המן כצליבה. כיוון שהמן נתפש כדמות שלילית, הם נטו לצייר אותה בתנוחה שונה מצליבת ישוע, כדי להבדיל ביניהם. כך למשל בציור "תליית המן" שצייר אמן לא ידוע, משנת 1430 בקירוב:
