"אסוף את המעשים את המילים והאותות כמו יבול ברכה כבד משאת."
(אסיף I איתמר פרת)
אחד משמות חג הסוכות, המסיים את רצף חגי תשרי והקדום שבהם, הוא חג האסיף. השם מתייחס לחגיגות שנערכו בעת העלייה לרגל לבית המקדש עת עם ישראל התכנס יחדיו כדי לשמוח על התוצרת החקלאית שנאספה ואוחסנה לפני בוא הגשמים, ולהודות לאלוהיו על ברכת האדמה ותוצרתה. לכאורה החג הוא סתירה חדה ליום הכיפורים שזה עתה הסתיים. מה הקשר בין חשבון הנפש, הצום וההתענות, לחגיגות האסיף החומרי? במבט מעמיק יותר, נראה שאחרי שהשלכנו ופשפשנו במעשינו וכיפרנו וביקשנו לתקן את דרכנו, יש טעם וערך מיוחד בלאסוף את פרי עמלנו, להכיר בדרך בה כבר צעדנו, ולשמוח על מעשה ידינו. ברוח חגי תשרי, מזכיר לנו פילון האלכסנדרוני: "תעודת הסוכות: להזכירנו בעושרנו את העוני. לפי שחייב אדם לזכור בימי תפארתו את השפלות, בגדלותו - את הפשטות". לא רק שמחה יש פה אלא גם תזכורת לתהפוכות החיים. אנו שמחים על האסיף דווקא בעת שאנחנו יושבים בסוכה פשוטה. כל עם ישראל, עשיר ועני כאחד, חי במשך שבוע בסוכה, בית ארעי המסמל נדודים, עשוי מחומרים מתכלים וחשוף לגחמות מזג האוויר הסתווי. השוויון והפשטות מהווים, דווקא בחג המציין את האסיף החומרי, סיום הולם לחודש הקורא לכולנו לעשות תיקון בעצמנו, בחברתנו ובעולמנו. מאחלים חג אסיף שמח לכל!
Photo by Gozha Net on Unsplash