סמיכותו של יום האישה השנה לחג פורים מזמן עיסוק בתהליך שעוברת גיבורת המגילה - מהדסה, הנערה הכנועה שנשלחת במצוות האפוטרופוס שלה על מנת לזכות בחסדי המלך בשל יופייה, לאסתר המלכה, המצילה את העם מכיליון.
במהלך הסיפור אסתר הופכת לאישה חזקה, דעתנית ופעילה. היא מצווה לא רק על מרדכי כיצד לנהוג, אלא שולטת גם במלך ביד רמה, ובתחבולות מביאה להפללתו של המן. המגילה מסתיימת כשידה של אסתר על העליונה: גם מרדכי וגם היא שולחים אגרות ליהודים ברחבי הממלכה, אך "מַאֲמַר אֶסְתֵּר--קִיַּם, דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה; וְנִכְתָּב, בַּסֵּפֶר" (מגילת אסתר ט', ל"ב), ולא במקרה נקראת המגילה על שמה, ולא על שם מרדכי.
אך אולי חשוב מכל אלו: בחוכמתה הרבה אסתר מצליחה לא רק להציל את העם, אלא לכנס אותו לכדי עם מלוכד וסולידרי. היא דורשת ממרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן" (שם, ד' ט"ז) ומצווה על תענית כללית, ובכך מעוררת את העם לפעול יחד. אותו העם, שבתחילת המגילה הוא "עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" (שם, ג', ח') חוזר תחת הנהגתה של אסתר המלכה להיות גוף אחד המתפקד יחד.
ואולי בשעה זו של תחושת פירוד קשה בעמנו דרושה לנו בדיוק מנהיגה כזו, שבעוצמתה הנשית ובחוכמתה תעזור לנו להתכנס שוב, והפעם מכוחות הפירוק שבתוכנו. אולי רק קול נשי יוכל להביא ל-"נהפוך הוא" הדרוש לנו כל כך בעת הזו, ואז תוכל גם העיר ירושלים לצהול ולשמוח.
