יום העצמאות בסימן ריבונות ואחריות

יום עצמאות נוסף שאנחנו מציינים בזמן מלחמה. יום עצמאות נוסף שבו הריבונות שלנו, קרי האופן שבו אנחנו בוחרים ובוחרות לממש את חיינו, נמצאת תחת מתקפה.

יגאל אלון, מי שהיה מפקד הפלמ"ח ואלוף בצה"ל, נשא דברים בעת שכיהן כשר החינוך בטקס חלוקת פרסי ישראל בשנת 1974. הטקס התקיים כחצי שנה בלבד לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשהמונים עדיין משרתים במילואים ורבבות פצועים בגוף ובנפש:

"יש לתת תוקף מחודש למושג 'אַחֲרַי' גם בחזית הפנימית, שהיא הבסיס לעוצמתו של צה"ל. מי שסבור שאני מדבר על עולם האתמול, סימן שאינו מבין את צורכי היום והמחר של החברה הישראלית ושל המדינה היהודית. המלחמה ערערה הרבה הנחות ומוסכמות וניפצה לרסיסים אשליות ומיתוסים, שנמכרו בנקל [בקלות] וניקנו בלהיטות ברחוב הישראלי שלאחר מלחמת ששת הימים, כאשר חדלנו להיות ולהתנהג כעם מאוים."

אז כמו היום, הופתענו ממלחמה שקיווינו שלא תבוא ושלא נערכנו אליה כראוי. אז כמו היום, גבורת החיילים והחיילות מנעה פגיעה קשה עוד יותר. אז כמו היום, החברה הישראלית כואבת ופצועה.

יגאל אלון המשיך ושאל:

"האם נחיה מעתה לפי לוח עדיפויות לאומי וחברתי אחר? לשם כך יש לקרוא מחדש את מפת המציאות, החיצונית והפנימית; לא להסירה, חלילה, אך גם לא להשחירה ללא צידוק ויסוד."

עצמאותנו נושאת בחובה אחריות רבה. אחריות על כל היבטי החיים של אזרחי המדינה ותושביה. לא רק במובני הקיום הפיזיים, אלא גם אחריות לדאגה לחיים ראויים, המפתחים אותנו כפרטים ונותנים לחברה כוחות להתפתח ולצמוח.

המציאות הקשה שאנו בתוכה, שבה 59 חטופים וחטופות עדיין לא שבו, ומנהיגי הציבור עסוקים בהסתה ובשיסוע, היא מציאות בה החברה הישראלית קרועה ומתקשה לקיים דיון על סוגיות היסוד שלה. כל עוד נסתכל על המציאות דרך משקפיים מבדלים של "אנחנו והם", וכל עוד אי השוויון בכל הנוגע לנשיאה בנטל יימשך, לא נוכל להשתקם. המציאות הזו מחייבת את כולנו לעסוק במלאכת התיקון. זו המשמעות של עצמאות.

יגאל אלון סיים את דבריו בקריאה ברורה, שנותרה רלוונטית גם לימינו אנו:

"אל ארבע משאות-נפש עלינו לחתור. אל: ארץ אבות - שגבולותיה בטוחים; מדינה דמוקרטית - שאופייה יהודי; חברה משגשגת - שפניה לשוויון;. שלום יציב - המתחשב בזולת"

נצטרף לקריאתו ונאחל יום עצמאות של זקיפות קומה, בנייה ותיקון,

בתקווה לשובם המהיר של כל החטופים והחטופות לביתם/ן.