להמן יש את הכל. כוח, כסף, כבוד, משפחה גדולה. יש לו בית גדול בעיר הבירה. הוא השר הבכיר, המקורב ביותר למלך האימפריה הגדולה. הוא הגיע הכי רחוק שאפשר, ולמרות שיש לו הכל, המן אינו מסוגל להסתפק בכך. הוא רוצה עוד ועוד. הוא מוּנע משאפתנות ואגו חסרי מעצורים, מהחתירה אל הכוח המוחלט, מהרצון להיות כמו מלך אבסולוטי.
"וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה."
ובכל זאת יש משהו אחד קטן שמפריע לו. מישהו אחד, שמסרב להפגין את קטנותו ביחס להמן. הסירוב של מרדכי להפגין את קטנותו מול המן חותר תחת דימוי הכוח הבלתי מוגבל של המן. הוא מערער את התודעה העצמית שלו.
"וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ [...] אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי [...] וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל-עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי [...]"
כל מה שהשיג המן לא שווה לו, כל עוד מופיעה התזכורת הקטנה הזו, שהוא לא גדול כמו שהוא היה רוצה להיות.
"וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי-הִגִּידוּ לוֹ אֶת-עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי."
המן כל-כך מוּנע על ידי האגו והדימוי העצמי שלו, עד שלא נאה לו להודות שהבעיה הניצבת בפניו אינה כה גדולה. בשביל להפטר ממנה מבלי לפגוע בכבודו העצמי, הוא מוכן להקריב את האינטרסים של הממלכה ולבצע את הפשעים החמורים ביותר.
לעומתו, גם לאסתר יש את הכל; היא היתומה, בת המיעוּט הזר, שעלתה לגדוּלה, שזכתה למלכוּת. ובכל זאת, היא מוכנה לסכן את הישגיה, את מעמדה, את חייה, כדי לסייע לבני עמה ולהציל אותם.
בצמרת הממלכה, במרכזי השלטון, צריך להיזהר מאוד ממי שמוּנעים מאגו ורדיפת כבוד וכוח נטולי־מגבלות. ממי שכל מה שהשיגו לא שווה להם, כל עוד יש דבר נוסף שעוד יוכלו להשיג. טובים לנו מי שמוכנים לסכן את מה שכבר השיגו, לטובת צרכי הציבור. כמו אסתר או כמו מרדכי, אותו מתארת המגילה כמי ש"רָצוּי לְרֹב אֶחָיו - דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ".
Comments