בל"ג בעומר נחגגת בציון המיוחס לקבר ר' שמעון בר יוחאי שבמירון הילולה לזכרו, שהיא בשנים האחרונות ההתכנסות העממית הגדולה ביותר במעגל השנה שלנו.
אבל מדוע הגיע רשב"י אל המערה במירון?
בימי השלטון הרומי, מספר התלמוד (שבת, ל"ג, ע"ב) ישבו שלושה חכמי חז"ל, ודנו בהשפעת התרבות הרומית – גשרים, שווקים, מרחצאות, על עם ישראל – האם היא טובה או רעה? רשב"י פסק: "כׇּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ, לֹא תִּקְּנוּ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ עַצְמָן." אין לנו תועלת מהשפעת התרבות הנוכרית. הגיעו דבריו לשלטון הרומאי, והוא נמלט להסתתר במערה, ושקע בתלמוד התורה.
כאשר יצא מהמערה היה זקוק לריפוי, וחתנו הביא אותו להתרפא בבית המרחץ. כאשר יצא ממנו בריא, ביקש כביטוי לתודתו לתקן דבר עבור הציבור, ומצא מדרש לפיו כאשר הגיע יעקב אבינו לשכם, התקין לתושבי העיר מטבע, שווקים ומרחצאות. כלומר, הרשב"י מצא "הכשר" ממקור יהודי לתרבות ההלנית שנפוצה בקרב היהודים בסביבתו.
השפעה הדדית ואימוץ מרכבי תרבות היא תופעה אנושית ידועה ומוכרת המתקיימת כמעט בכל מקום ובכל זמן. לאורך כל הדורות חי עם ישראל בין תרבויות עמים אחרים, הושפע מהן והשפיע עליהן. למרכיבים רבים הנמצאים בליבת התרבות היהודית יש מקורות בתרבויות שכנות, מהן אומצו "גויירו" והפכו לחלק מהתרבות שלנו. בתחילת דרכו, דגל רשב"י בגישה מסתגרת, המבקשת לבלום את השפעת התרבות המתקדמת על חיי היהודים. גישה מזיקה לא פחות היא גישה המאמצת את תרבותם של אחרים ללא חסמים וביקורת, מתוך תחושת נחיתות, ביטול עצמי וחיקוי. תרבות יהודית חיה ובטוחה בעצמה יודעת לאמץ את רעיונות התרבות המועילים שהתפתחו בתרבויות שכנות, ולהטמיע אותם באמצעות הלבשתם בסמלי התרבות שלנו, וכך היא מעשירה את עצמה ומתפתחת. ככל שהיא מתעשרת ומתפתחת בעצמה, כך היא גם משפיעה כלפי חוץ, על התרבויות השכנות המאמצות את הישגיה. מציון לא תצא תורה אם היא תקיף את עצמה בחומות של הסתגרות, או אם תפרוץ את גבולותיה בהתבטלות עצמית בפני אחרים. ביטחון עצמי, פתיחות וגמישות יאפשרו השפעה הדדית ועושר תרבותי.
תמונה: דיזנגוף סנטר בשעת לילה, מבט מצפון, CC BY-SA 4.0 ,Apchi87- Ophirg.
