בשנה שעברה, בראשית מגפת הקורונה, נאלצנו לצמצם את סדר פסח והמפגש המשפחתי המשמעותי שבצידו. נדרשנו, בלית ברירה, לאלתר, לחפף, להיפגש דרך מסננת הזום. אך השנה, נזכה לקיים סדר כהלכתו, ואולי גם, סדר כמשנתו (הסבר המדרש בהמשך).
סדר כהלכתו מניח קריאה מעמיקה, עצירה להסבר כל מדרש, הקפדה על כל סמל, וכמובן המשך קריאת ההגדה ושירה לאחר הסעודה.
ומהו סדר כמשנתו?
לפני שנולדה הגדת הפסח, יוצרי המשנה עצבו את ערב פסח כהתכנסות שמטרתה הנחלת מורשת יציאת מצרים לדור הבא. על ההורה לספר לבנו ובתו את סיפור יציאת מצרים והולדת העם, שנאת העבדות ואהבת החירות.
מורשת יציאת מצרים עוברת מאב ואם לבן ובת באמצעות שאילת שאלות (בתחילה הקושיות היו תכנית מגירה בלבד, במקרה שהילדים/ות לא ישאלו בעצמם/ן), ומענה המותאם לבן ולבת – 'לפי דעתו של בן, אביו מלמדו' (משנה, פסחים י, ד). מה הכוונה בביטוי 'דעתו של בנו'? סקרנות? יכולות שכליות? תחומי עניין? ידיעת טוב ורע? מה שבטוח הוא שהילד/ה קובע/ת את האופן בו הסיפור יסופר, ואין פסוקים והסבר קבועים מראש.
תמונה: ארכיון ניר אליהו, מתוך אתר פיקיויקי
הקריאה במשנה מזכירה לנו שהעיקר אינו כמה נקרא ועד איזה עמוד בהגדה נגיע, אלא לשבור את הראש ולחשוב כיצד לחבר את הדור הבא לסיפור המכונן את העם היהודי. תזכורת זו משחררת מעול המחויבות לטקסט ספציפי, אך דורשת להתאים עצמנו לרגע, להיות קשובים לצרכים של הילדים, לאלתר, לשנות, להביא את עצמנו לידי ביטוי ולאפשר לילדים להביא את עצמם לידי ביטוי, ולהעמיק במה שעולה בשיח סביב שולחן הסדר. נקודת השינוי ושבירת השגרה היא הרגע בו מזדמנות השאלות הכי טובות.
היזכרו בהגדה המסורתית, היזכרו ברצף המדרשים היפים הנכלל בה, שבעצם אינו כולל את סיפור יציאת מצרים עצמו. בבסיס התפיסה החינוכית והתרבותית של ההגדה, מוצבת ציפייה מההורים לספר על יציאת מצרים במילים שלהם, בדרכם, על דעתם ועל דעת בניהם ובנותיהם.
לצד המאכלים המסורתיים, הכלים האהובים, השירים המתנגנים, העושים את החג לחג שלנו, בואו נעשה חג כמשנתו, כאן ועכשיו.
חג חירות שמח!