לקראת חג השבועות | מעיין ירדן

חשיבותה של מגילת רות, כך מגלה לנו מדרש רות רבה, היא בהיותה מגילת החסד: "מגילה זו [...] למה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב גומלי חסדים." (פרשה כ, טו). הלקח המתבקש מקריאת המגילה: אם נצליח לחלץ התנהגות של חסד אמיתי, לראות את האחר ולהיות רגישים וטובים כלפיו, נזכה להביא משיח כדוד המלך (שהוא, כידוע, מצאצאיה של רות). רות היא האחר האולטימטיבי – מואביה, אישה, עניה, אלמנה. החוליה החלשה ביותר בשרשרת החברתית. לכאורה, רות זוכה ליחס של חסד, והקורא יכול לסיים את המגילה שמח וטוב לב. אך למעשה קריאה מעמיקה מגלה את העדר החסד הרווח בבית לחם של אותם ימים: רות ונעמי יושבות בתוך קהילת בית לחם, אלמנות וחסרות כל, ואיש אינו דואג להן. כשרות מגיעה ללקט בשדה בועז נאלץ להפציר בנעריו שוב ושוב שלא יפגעו בה. גם נעמי מזהירה את רות פן תלך ללקט בשדה אחר (וזאת חרף הרעב שהיו שרויות בו) פן יפגעו בה. כל זאת ללמדנו כמה רווחת הייתה הפגיעה בעניים המלקטים בפאות השדה. כשפונה בועז לגואל החוקי של משפחת אלימלך בבקשה שיפרוש חסותו על הנשים הוא נתקל בסירוב, מתוך חשש שהקשר לאותה נוכריה ישחית את נחלתו של הגואל. ובכלל, לאורך כל המגילה רות מכונה "המואביה". נעמי ובועז הם היחידים שרואים בה סובייקט אנושי, ולא רק זרה שכדאי להשמר ממנה. השמירה על כבודו של הגר היא המצווה התדירה ביותר במקרא. עובדה זו היא יפה ונאורה, אך גם מצביעה כנראה על מרחק המציאות מהציווי, אחרת היה מיותר לציין אותו שוב ושוב. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" מצווה אותנו ספר ויקרא (יט', לד'), "וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". לא מספיק להיות הוגנים כלפי הגר, עלינו לאהוב אותו כאדם יקר לנו. מסתבר שקשה מאוד לאהוב את הגר, האביון והחלש, או אפילו לנהוג בהם הגינות, כמו שניתן לראות סביבנו, במציאות הישראלית העכשווית, חדשות לבקרים. היחס לאלימות בחברה הערבית, המתאם בין השתייכות מגזרית למעמד סוציו-אקונומי, נתוני רצח נשים ועוד. מי ייתן שמילותיה של נאוה סמל לא יהיה כל כך רלוונטיות ומהדהדות גם במציאות שלנו כיום: גֵרָה / נאוה סמל אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת, עַכְשָׁו נַעֲצֹר אֶת הַגְּבוּל הַזֶּה לְבַדִּי אֶעֱבֹר וְאַתְּ עוֹדֵךְ בִּנְקֻדַּת הֶחָזוֹר עַל עִקְבוֹתָיִךְ שוּבִי אָחוֹר. אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת, נִפָּרֵד יְקָרָה מִן הָעֵבֶר הַהוּא זוֹ לֹא אֶרֶץ בְּחִירָה שָם יַצְבִּיעוּ עָלַיִךְ, יְדַבְּרוּ בָּךְ סָרָה לְעוֹלָם תִּהְיִי בִּשְבִילָם "הַזָּרָה" נָכְרִיָּה כָּאן בֵּינֵינוּ, אֵשֶת צָרָה עַל מַשְקוֹף יֵרָשֵם "פֹּה גָּרָה גֵּרָה". אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת אַלְמָנָה – לֹא כַּלָּה בַּמּוֹלֶדֶת שֶלִי כְּבָר אָבְדָה הַחֶמְלָה, כִּי הָעָם שֶלִי בִּפְחָדָיו מְכֻתָּר וְנועֵל אֶת עַצְמוֹ מִפְּנֵי כָּל אִיש זָר שָם שָׂרָה שָלְחָה לַמִּדְבָּר אֶת הָגָר הֵם קוֹרְאִים לְעַצְמָם " הָעָם הַנִּבְחָר" נְצוּרִים בִּגְבוּלָם, לִבָּם הַנִּסְגָר וְהַכּוֹל מֵאֵימַת הָאַחֵר, לֹא מֻכָּר בַּשּׁוּק, בָּרְחוֹב, בַּכִּכָּר תָּמִיד יְזַהוּ בָּךְ אֶת אוֹת הַנֵּכָר. הַלַּיְלָה יוֹרֵד רוּת, שְמֵי מוֹאָב הֵם שֶלָּךְ עַמִּי לֹא עַמֵּךְ אֱלוֹהַי הוּא לֹא לָךְ שוּבִי אָחוֹר, כַּלָּתִי כְּמוֹ בִּתִּי. כִּי בֵּיתִי לֹא בֵּיתֵךְ וּבֵיתֵךְ לֹא בֵּיתִי. אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת אַתְּ בְּתּוֹךְ נִשְמָתִי עַד יוֹם מוֹתֵךְ עַד יוֹם מוֹתִי. Nava Semel התמונות באדיבות Adi Nes Biblical Ruth & Naomi gleaning Biblical Ruth & Naomi