לקראת יום הכיפורים | יעל גרוס רוזן

בַּמֶּה לְהַתְחִיל / אלי אליהו

אוּלַי אֲנִי צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְנַקּוֹת אֶת חַיַּי,

לְהַתְחִיל, אֲבָל בַּמֶּה לְהַתְחִיל?

אוּלַי אֲסַלֵּק פַּחַד דַּק

שֶׁהִצְטַבֵּר עִם הַשָּׁנִים

וְקוּרִים שֶׁל אַשְׁמָה

שֶׁנִּטְווּ בִּדְמָמָה בַּלֵּילוֹת.

אוֹ אֲגַלְגֵּל תְּחִלָּה אֶת הַבְּדִידוּת

שֶׁכִּסְּתָה אֶצְלִי מִקִּיר לְקִיר

וַאֲנַקֶּה תַּחְתֶּיהָ,

כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב וְתַּבְרִיק רִצְפַּת נַפְשִׁי

כְּאִלּוּ לֹא דָּרְכוּ עָלֶיהָ

מֵעוֹלָם.

וְאוּלַי אֶדְחֶה זֹאת לְפַעַם אַחֶרֶת. אַחֲרֵי הַכֹּל,

עֲדַיִן אֶפְשָׁר לְהַלֵּךּ פֹּה, וְגַם הַחַלּוֹנוֹת,

יֵשׁ לוֹמַר, עֲדַיִן רוֹאִים דַּרְכָּם

אֶת הָעוֹלָם. וְחוּץ מִזֶּה,

הַשִּׁיר הַזֶּה.

וְתוֹכוֹ הָרָצוּף אַהֲבָה.

יום הכיפורים הוא נקודת ציון יהודית וישראלית. נקודה בזמן שלאחריה דברים לא חוזרים לקדמותם. משבר שמחייב בדיקה עמוקה של מה שקרה והבנה של הדרך שהובילה אותנו. ברמה האישית, הקהילתית והלאומית – יום הכיפורים הפך לקריאה לחשבון נפש.

חשבון נפש הוא מושג כמעט זר ליום הכיפורים. החשבון וההתחשבנות הם תנועה כמעט הפוכה לתפיסה של יום הכיפורים כחלק מהימים הנוראים שיש בהם באופן מסורתי הוד מיוחד. מעמד שהוא מעבר ליומיומי והנקדני של ההתחשבנות והחשבון.

החשבון ב'חשבון הנפש' מכניס למשוואת הימים הנוראים את הציפיה לתוצאה. חשבון נפש דורש לבחון את הפרטים ואת הקשר ביניהם. דווקא פעולות החשבון יכולות לסייע בהבנה של תהליכים והקשר ביניהם. ולהזכיר שיש אמנם ערך רב לדרך, אבל אסור לשכוח את התוצאה המקוּוה.

בימים אלה, בהם החברה הישראלית כולה נסערת ומשוסעת, אולי כדאי שנשאל מה היא התוצאה אליה אנחנו מכוונים? מה עשינו ומה עוד בכוחנו לעשות בדרך לשם?

(+)

האם עשינו חיבור משמעותי? בין אנשים? קבוצות? רעיונות? האם נשארנו מחוברים לרעיון ולכוונה?

(-)

איפה נדרשנו להפחית ולהחסיר? האם השכלנו לדעת מתי להוריד מהשולחן את מה שמעמיס ומפרק? האם ידענו מתי להפחית באמונה יוקדת לטובת הקשבה?

(*)

מי הם מכפילי הכח שיהפכו את המאבק הקשה שלפנינו למשימה משותפת בה כולם מוצאים את מקומם? האם עשינו מה שנדרש כדי להגיע לכל הקצוות? הגיאוגרפיים, החברתיים והאידיאולוגים?

(:)

איך נהפוך את המחלוקת על חלוקת המשאבים למשוואה בה נלקחים בחשבון כל הנעלמים? האם אנחנו זוכרים שהמשוואה צריכה להיות מאוזנת?

מלחמת יום הכיפורים שחלה לפני 50 שנה, היתה נקודת שבר שחוללה שינוי כואב. גם היום, המשבר מאיים, אלא אם נזכור לנהל חשבון באופן שיש בו התחשבות. שירו של אליהו מזכיר לנו שעדיין אפשר להלך כאן, בתנאי שרואים את העולם, ובתנאי שאנחנו, והתהליך שאנו מצויים בו, רצופים אהבה.