שבת וחנוכה נפגשו | דוד משה ביטון

משולש האורות שנדליק הערב מערבב בין נרות רבים ותפקידם: נרות השבת נועדו להאיר את הבית, נרות חנוכה לזכרון הנס ונרות הנשמה נועדו ל"האיר" את נשמות הנרצחים והנרצחות במלחמת הקיום הקשה בה אנו מצויים. חיבורים אלו יוצרים הרמוניה של האור מחד ומתח בין הסמלים מאידך.

על המתח הזה כתב רבי שלמה שרביט הזהב (1) שיר ויכוח בין שבת לחנוכה.

הוא פותח את הפיוט בבתים הבאים:

א. שַׁבָּת וַחֲנֻכָּה נִגְּשׁוּ וִירִיבוּן לְפָנַי

זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וְזֶה יִקְרָא בְּאָזְנָי

מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם נֶגֶד נְבוֹנַי

עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה'

ב. אָמַר שַׁבָּת לַחֲנֻכָּה, לִי מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה

וּמִי אַתְּ וּמִי מִשְׁפַּחְתְּךָ הַצְּעִירָה

כִּי בִּי שָׁבַת אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא

מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא

ג. אָמְרָה חֲנֻכָּה לְשַׁבָּת, מָה תִּתְנַפֵּל עָלַי וְתִתְגּוֹלֵל

כִּי שְׁמוֹנָה יָמִים גּוֹמְרִים בִּי הַלֵּל

וְאַתְּ יוֹם אֶחָד בְּלֹא זֶה וּמָה תְּמַלֵּל

שֹׁמֵר מַה מִלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל

וכך ממשיכים שבת וחנוכה להתקוטט ומתחרים על עליונותם מבחינת התפילות, השימושיות והקדימות. הויכוח הוא גם כלי מחויך כדי ללמד את הלכות ומנהגי שבת וחנוכה וההבדלים ביניהם.

למעשה פיוט זה הוא השלמה לפיוטו של רבי אברהם אבן עזרא שכתב פיוט ויכוח בין שבת למועדים אך ללא התייחסות לחנוכה. כמו רבי אברהם אבן עזרא, גם הוא סוגר את הפיוט בבית מפויס ויוצר הרמוניה בין הניצים, תוך שהוא מייחד את המעלות של כל אחד מהם ומציע להם שידוך בשבת זו – שבת חנוכה.

ד. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם אַל נָא תְהִי מְרִיבָה

מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה

שַׁבָּת רִאשׁוֹן בַּמּוֹעֲדִים יִכְלוּ טַעֲנוֹתֶיךָ

יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ

אַךְ גּוֹאֵל אַתָּה וְאֵין לִגְאוֹל זוּלָתֶךָ

וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתֶךָ

באופן דומה סוגר רבי שלמה שרביט הזהב פיוט ויכוח בין אותיות האלף-בית. הוא מאפיין את כוחה של כל אות והיכולת שלהן לשאול צורות אחת מחברתה.

הֲלֹא אַחִים בְּנֵי אֶחָד אֲנָחְנוּ

מְרִיבָה אַל תְּהִי בֵּינֵיכֶם וְנַחְנוּ

הֲלָנֶצַח אֲחִיכֶם תַּעֲנִישׁוּ

וּמִן הַמַּחֲלֹקֶת תַּחֲרִישׁוּ

המתח שמלווה את פרשות בראשית בין הבכורה לבחירה מובא בשני הפיוטים של שרביט הזהב. שיא המתח והקנאה שבין אחים מובא בפרשת השבוע – פרשת וישב, בה האחים שונאים את יוסף ורוצים להורגו בגלל ייחודיותו. תחילת התיקון של מתח זה מובא בפרשת מקץ, בה האחים אומרים ליוסף –"כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ". הם מבינים כי "הָאֶחָד אֵינֶנּוּ", גם הוא שייך ליעקב אביהם למרות היותו שונה מהם.

אני מאחל לבית כולנא ולבית מכון שיטים ולכל בית ישראל שאור נשמת הנופלות והנופלים יחד עם אור הראשית של השבת ואור הנס והיופי של חנוכה יהיו לאור גדול כנגד האפלה של אויבנו.

שבת שלום וחג אורים שמח

(1) רבי שלמה שרביט הזהב, המאה החמש עשרה, נולד בסלוניקי וגלה ממנה לאפסוס בעקבות הכיבוש העת'מאני. היה הוגה, פרשן, מדען, מתרגם, פייטן ומשורר. כמה מפיוטיו נדפסו בסידורי התפילה של הקהילות הרומניוטיות.